עלים לתרופה אות א', מכתבי רבי נחמן מברסלב

גירסא מנוקדת:

מִכְתְּבֵי תקס"ז

א

[זֶה הָאִגֶּרֶת כָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ"ל מֵאוֹסְטְרְהָא לִכְלַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲבוּרוֹ, כִּי הָיָה לוֹ אָז מֵחוּשׁ וְחוֹלַאַת גָּדוֹל, וּבִקֵּשׁ מְאֹד שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עֲבוּרוֹ, וְאַחַר כָּךְ שָׁב לְאֵיתָנוֹ. וּבְבוֹאוֹ לְבֵיתוֹ אָמַר, שֶׁהֵם פָּעֲלוּ בִּתְפִלָּתָם שֶׁשָּׁב לְאֵיתָנוֹ מֵהַחוֹלַאַת הַנַּ"ל. נִמְצָא אֵצֶל ר' סַעֽנְדֶּר טְרָאוִויצֶער מִצְּפַת, וְהֻעְתַּק ע"י ר' שְׁמוּאֵל הוֹרְוִיץ זַצַ"ל]

צוּ מַיְינֶע גוּטֶע פְרַיְינְד, מַיְינֶע לִיבֶּע פְרַיְינְד [אֶל יְדִידַי הַטּוֹבִים וְהָאֲהוּבִים], הַשֻּׁתָּפִים הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים.

אִיךְ בֶּעט אַיְיךְ זֵייעֶר זֵייעֶר, אַז אִיר זָאלְט גֶּעבִּין לְזוּגָתִי מֵאָה אֲדֻמִּים, וָוארִים אִיךְ בְּדַארְף פִיל הָאבִּין אוֹיף הוֹצָאוֹת, דִּי הוֹצָאוֹת זֶענֶין בְּכַּאן זֵייעֶר גְּרוֹיס, [אַנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם מְאֹד מְאֹד, שֶׁתִּתְּנוּ לְזוּגָתִי מֵאָה אֲדוּמִים, בִּגְלָל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ הַרְבֵּה עַל הוֹצָאוֹת, וְהַהוֹצָאוֹת כַּאן מְאֹד גְּדוֹלִים] כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר לָכֶם מוֹסֵר כְּתָב זֶה. נִיט טָאפִּיל דַּוְקָא, פִיר מָאל אַזוֹי פִיל, אִיךְ הָאבּ נִיט [לֹא כָּפוּל דַוְקָא אֶלָּא אַרְבַּע פְּעָמִים כָּפוּל, וְאֵין לִי] אֲפִלּוּ פְּרוּטָה אַחַת. בֶּעט אִיךְ אַיְיךְ זֵייעֶר [אֲבַקֵּשׁ מִכֶּם מְאֹד], רַבִּי מֹשֶׁה בְּהָרַב רַבִּי יִשְׂרָאֵל, עִם רַבִּי מֹשֶׁה בֶּן הֶענְיֶע, צוּ שִׁיקְען מִיר [לִשְׁלֹחַ אֵלַי] מָעוֹת כַּנַּ"ל. אִם יִרְצֶה ה' אַז אִיךְ וֶועל אַהֵיים קוּמֶען וֶועל אִיךְ מִיר אָפְּרֶעכִינֶין וִויא אִיר וֶועט וֶועלִין [כְּשֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי אֶתְחַשֵּׁב אִתְּכֶם הַחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ שֶׁתִּרְצוּ], הֻכְפַּל וְהֻשְׁלַשׁ הַדָּבָר, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בְּאֹפֶן אַחֵר, רַק לִשְׁלֹחַ מֵאָה אֲדוּמִים. גַּם לְזָרֵז אֶת זוּגָתִי אַז זִי זָאל פָארִין [שֶׁתִּסַע] תֵּכֶף וּמִיָּד.

גַּם לְהוֹדִיעַ לִידִידִי מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן מִנֶּעמְרוֹב וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, אַז זֵייא זָאלִין פַאר מִיר גָּאט בֶּעטִין אַז עֶר זָאל מִיר שִׁיקְען אַיְין רְפוּאָה שְׁלֵמָה, מַיין חוֹלַאַת וֶועל אִיךְ אַייךְ נִיט שְׁרַיְיבְּען כִּי הֵיכֵי דְּלָא לִתְרַע מַזָּלֵהּ. רַק אִיר זָאלְט מִתְפַּלֵּל זַיין פַאר מִיר [שֶׁיְּבַקְּשׁוּ עַבוּרִי מֵה' שֶׁיִּשְׁלַח לִי רְפוּאָה שְׁלֵמָה. אֶת הַמַּחֲלָה אֲנִי לֹא אֶכְתֹּב לָכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתְרַע מַזָלֵיהּ, רַק שֶׁתִּתְפַּלְלוּ עֲבוּרִי] בְּכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה. אוּן נִישְׁט צוּ פַארְגֶעסְן דִי טוֹבוֹת וָואס אִיךְ הָאבּ אַייךְ אִיטְלִיכֶען גִּיטָאהן בִּיז אַהֶער [וְלֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתִי לְכָל אֶחָד עַד עַכְשָׁיו]. אוּן אֶפְשָׁר אַז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וֶועט מִיר גֶּעבִּין (רְפוּאָה), קָאנְט אִיר נָאךְ מְקַבֵּל זַיין טוֹבוֹת פוּן מִיר [וְאוּלַי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לִי (רְפוּאָה), תּוּכְלוּ גַּם לְקַבֵּל טוֹבוֹת מִמֶּנִּי].

אֲהוּבַי אַחַי וְרֵעַי, אִיךְ בֶּעט זֵייעֶר צוּ בֶּעטִין בְּעַד נַפְשִׁי הָעֲלוּבָה, בְּכַוָּנַת הַלֵּב צוּ בֶּעטִין, דֶּערְמַאנְט אַייךְ אִיטְלִיכֶער וִוי אַזוֹי אִיךְ הָאבּ אַייךְ גֶּעפוּנֶען אַז אִיךְ בִּין גִּיקוּמֶען קַיין בְּרֶסְלֶב, אוּן וִויפִיל כֹּחוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת אִיךְ הָאבּ אוֹיסְגִיבְּרַאכְט אַרוּם אַייךְ. אִיז דֶּער יֹשֶׁר אַז אִיר זָאלְט הַיינְט פַאר מִיר אוֹיךְ בֶּעטִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זָאל מִיךְ הֵיילִין, [אַבַקֵּשׁ מְאֹד לְבַקֵּשׁ עֲבוּר נַפְשִׁי הָעַלוּבָה לְבַקֵּשׁ בְּכַוָּנַת הַלֵּב, תִּזְכְּרוּ לָכֶם כָּל אֶחָד אֵיךְ מָצָאתִי אֶתְכֶם כְּשֶׁבָּאתִי לִבְּרֶסְלֶב, וְכַמָּה כֹּחוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת הִשְׁקַעְתִּי סְבִיבְכֶם, וּמִן הַיּוֹשֶׁר הוּא שֶׁעַכְשָׁיו תְּבַקְּשׁוּ עֲבוּרִי מֵה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁה' יִתְבָּרַךְ יְרַפְּאֵנִי], בְּהַרְאוֹת ה' לִי נֹעַם זִיווֹ.

גַּם מְזָרֵז צוּ זַיְין אֶת זוּגָתִי זִיא זָאל פָארִין, וָוארִין אֵשֶׁת נְעוּרִים אִיז נִישְׁט צוּ קְרִיגִין, וּבִפְרָט עֶס אִיז בְּלוֹיז גְּרוֹיְסֶע הוֹצָאוֹת. [גַּם לְזָרֵז אֶת זוּגָתִי שֶׁתִּסַּע, בִּגְלַל שֶׁאֵשֶׁת נְעוּרִים אֵין לִמְצֹא, וּבִּפְרָט שֶׁזֶּה רַק הוֹצָאוֹת גְּדוֹלוֹת].

גַּם אִיךְ בֶּעט אַיְיךְ אַז עֶס זָאל קֵיינֶער פוּן אַיְיךְ נִיט דֶּערְוֶועגִין צוּ קוּמֶין, אִיךְ וֶועל אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בְּקָרוֹב קוּמֶין צוּ פָארִין. [גַּם אֲבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָעֵז לָבוֹא, וַאֲנִי אִם יִרְצֶה ה' בְּקָרוֹב אֶסַע וְאָבוֹא].

הֲלֹא כֹּה דִּבְרֵי אוֹהַבְכֶם בֶּאֱמֶת וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יָתִיב בְּתַוְנָא דְּלִבָּאִי

נַחְמָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוֹ וִיחַיֵּהוּ.

צוּ גְרִיסֶען [לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹם] לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַעֲלָתוֹ הָרָמָה. הֻכְפַּל הַדָּבָר מְזָרֵז צוּ זַיין אֶת זוּגָתִי זִיא זָאל פָארִין גִיךְ, אוּן נִיט צוּ זָאגִין פַאר אִיר אוּן נִיט פַאר דִּי קִינְדֶער פוּן דֶעם, [לְזָרֵז אֶת זוּגָתִי שֶׁתִּסַע מַהֵר, וְלֹא לֹאמַר לָהּ וְלֹא לַיְלָדִים מִזֶּה].

נַחְמָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב שִׂמְחָה הַנַּ"ל.

גירסא לא מנוקדת:

מכתבי תקס"ז
א
[זה האגרת כתב אדוננו מורנו ורבנו ז"ל מאוסטרהא לכלל אנשי שלומנו שיתפללו עבורו, כי היה לו אז מחוש וחולאת גדול, ובקש מאד שיתפללו עבורו, ואחר כך שב לאיתנו. ובבואו לביתו אמר, שהם פעלו בתפלתם ששב לאיתנו מהחולאת הנ"ל. נמצא אצל ר' סענדר טראוויצער מצפת, והעתק ע"י ר' שמואל הורויץ זצ"ל]
צו מיינע גוטע פריינד, מיינע ליבע פריינד [אל ידידי הטובים והאהובים], השתפים הנאהבים והנעימים.
איך בעט אייך זייער זייער, אז איר זאלט געבין לזוגתי מאה אדמים, ווארים איך בדארף פיל האבין אויף הוצאות, די הוצאות זענין בכאן זייער גרויס, [אני מבקש מכם מאד מאד, שתתנו לזוגתי מאה אדומים, בגלל שאני צריך הרבה על הוצאות, וההוצאות כאן מאד גדולים] כאשר יספר לכם מוסר כתב זה. ניט טאפיל דוקא, פיר מאל אזוי פיל, איך האב ניט [לא כפול דוקא אלא ארבע פעמים כפול, ואין לי] אפלו פרוטה אחת. בעט איך אייך זייער [אבקש מכם מאד], רבי משה בהרב רבי ישראל, עם רבי משה בן העניע, צו שיקען מיר [לשלח אלי] מעות כנ"ל. אם ירצה ה' אז איך וועל אהיים קומען וועל איך מיר אפרעכינין וויא איר וועט וועלין [כשאבוא לביתי אתחשב אתכם החשבון כמו שתרצו], הכפל והשלש הדבר, שלא לעשות באפן אחר, רק לשלח מאה אדומים. גם לזרז את זוגתי אז זי זאל פארין [שתסע] תכף ומיד.
גם להודיע לידידי מורנו הרב רבי נתן מנעמרוב ולכל אנשי שלומנו, אז זייא זאלין פאר מיר גאט בעטין אז ער זאל מיר שיקען איין רפואה שלמה, מיין חולאת וועל איך אייך ניט שרייבען כי היכי דלא לתרע מזלה. רק איר זאלט מתפלל זיין פאר מיר [שיבקשו עבורי מה' שישלח לי רפואה שלמה. את המחלה אני לא אכתב לכם, כדי שלא לתרע מזליה, רק שתתפללו עבורי] בכל תפלה ותפלה. און נישט צו פארגעסן די טובות וואס איך האב אייך איטליכען גיטאהן ביז אהער [ולא לשכח את הטובות שעשיתי לכל אחד עד עכשיו]. און אפשר אז השם יתברך וועט מיר געבין (רפואה), קאנט איר נאך מקבל זיין טובות פון מיר [ואולי שהשם יתברך יתן לי (רפואה), תוכלו גם לקבל טובות ממני].
אהובי אחי ורעי, איך בעט זייער צו בעטין בעד נפשי העלובה, בכונת הלב צו בעטין, דערמאנט אייך איטליכער ווי אזוי איך האב אייך געפונען אז איך בין גיקומען קיין ברסלב, און וויפיל כחות ברוחניות וגשמיות איך האב אויסגיבראכט ארום אייך. איז דער ישר אז איר זאלט היינט פאר מיר אויך בעטין השם יתברך, אז השם יתברך זאל מיך היילין, [אבקש מאד לבקש עבור נפשי העלובה לבקש בכונת הלב, תזכרו לכם כל אחד איך מצאתי אתכם כשבאתי לברסלב, וכמה כחות ברוחניות וגשמיות השקעתי סביבכם, ומן היושר הוא שעכשיו תבקשו עבורי מה' יתברך, שה' יתברך ירפאני], בהראות ה' לי נעם זיוו.
גם מזרז צו זיין את זוגתי זיא זאל פארין, ווארין אשת נעורים איז נישט צו קריגין, ובפרט עס איז בלויז גרויסע הוצאות. [גם לזרז את זוגתי שתסע, בגלל שאשת נעורים אין למצא, ובפרט שזה רק הוצאות גדולות].
גם איך בעט אייך אז עס זאל קיינער פון אייך ניט דערוועגין צו קומין, איך וועל אם ירצה השם בקרוב קומין צו פארין. [גם אבקש מכם שאף אחד לא יעז לבוא, ואני אם ירצה ה' בקרוב אסע ואבוא].
הלא כה דברי אוהבכם באמת וכל אחד ואחד מכם יתיב בתונא דלבאי
נחמן בן מורנו הרב שמחה ישמרהו צורו ויחיהו.
צו גריסען [לדרש בשלום] לכל אנשי שלומנו לכל אחד ואחד לפי מעלתו הרמה. הכפל הדבר מזרז צו זיין את זוגתי זיא זאל פארין גיך, און ניט צו זאגין פאר איר און ניט פאר די קינדער פון דעם, [לזרז את זוגתי שתסע מהר, ולא לאמר לה ולא לילדים מזה].
נחמן בן מורנו הרב שמחה הנ"ל.