עלים לתרופה אות א', מכתבי רבי נתן מברסלב

גירסא מנוקדת:

מִכְתְּבֵי מוֹהֲרַנַ"ת

א

מִכְתְּבֵי תקס"ז

[מִכְתָּב מוֹהֲרַנַ"ת לְרַבֵּנוּ מוֹהֲרַ"ן זַצוּקָ"ל]

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ה' ח' נִיסָן תקס"ז.

יִשְּׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם. לְאוֹצָר בָּלוּם, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. הֲלוֹא הוּא כְּבוֹד אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ. גְּאוֹן עֻזֵּנוּ. עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתֵּנוּ. וְתִפְאֶרֶת כָּל יִשְׂרָאֵל. רֹאשׁ גּוֹלַת אֲרִיאֵל. הֲלוֹא הוּא הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל בַּעַל כְּנָפַיִם. בְּצִלּוֹ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן, יְחַיֵּנוּ מִיּוֹמָיִם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו, וִיחִי עוֹד לָנֶצַח עַד בִּלְתִּי שָׁמַיִם. הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, הֶחָסִיד הָאֲמִתִּי הַמִּתְחַסֵד עִם קוֹנוֹ. מְחַיֶּה חַיִּים. לוֹ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה. כְּלוּם סִיַּמְתִּי לְכֻלְּהוּ שְׁבָחֵי. אִלּוּ כָּל הַיָּמִים דְּיוֹ וְכוּ' שִׁבְחוֹ אִי אֶפְשָׁר לְסַיֵּם. אַשְׁרֵינוּ אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁנָּפַלְנוּ בְּחֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ. חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלַי. וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לָעֵינַיִם. אַשְׁרֵינוּ. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים הַגָּנוּז וְהַצָּפוּן. מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת מִן הַשָּׁמַיִם. כְּבוֹד קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ, נוֹרָא וְנִשְׂגָּב מְאֹד נַעֲלָה, מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי נַחְמָן נָטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּבָרְכֵיהּ. יֵאָמֵר בְּצֶלְצַח וִיחִי עוֹד לָנֶצַח.

אַחַר דְּרִישַׁת שְׁלוֹמוֹ. לֶהֱוֵי יָדוּעַ לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, שֶׁרָאִיתִי הַעְתָּקָה מִכְּתִיבַת יַד אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ שֶׁשָּׁלַח לְהַשֻּׁתָּפִין נֵרָם יָאִיר. כִּי כְּבוֹד רַבִּי נַפְתָּלִי מִפֹּה שָׁלַח לִי הַעְתָּקָה הַנַּ"ל לִקְהִלַּת קֹדֶשׁ מָאהִילוֹב. וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת. צִירִים אֲחָזוּנִי. חֶבְלֵי לֵדָה הִקִּיפוּנִי. אֲהוּבֵנוּ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ יְדִיד עֶלְיוֹן. וִידִיד כָּל הַנְּפָשׁוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. וִידִיד נַפְשֵׁנוּ. מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר, אִם אֹמַר לְנַחֵם אֶת אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ וּלְדַבֵּר עַל לְבָבוֹ הַקָּדוֹשׁ. מִי יְשַׁנֵּס מָתְנָיו, וּמִי יֶאֱזֹר חֲלָצָיו לְהַכְנִיס רֹאשׁוֹ בָּזֶה. גָּבְהֵי שָׁמַיִם מָה אֶפְעַל, דַּרְכֵי ה' הַנֶּעְלָמִים מֵעֵין כָּל חַי וְכוּ' מִי יוּכַל לְהַעֲרִיךְ מִלִּין בָּזֶה. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אָמַרְתִּי וִיהִי מָה, אָרוּצָה דְּבָרַי אֵלֶּה לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ. וּבְגֹדֶל חַסְדּוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ הָאֱמֶת בָּטַחְתִּי, לִפְתֹּחַ פֶּה וּלְדַבֵּר לְפָנָיו אֶת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי.

הֱיוֹת בְּוַדַּאי לֹא נִשְׁכַּח מֵאֲדוֹנִי אֶת הָעִתִּים אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו מֵעוֹדוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַד כִּי עֲזָרוֹ ה', שֶׁזָּכָה לְשַׁבֵּר וּלְכַתֵּת, לַהֲרֹס מַה שֶּׁהָרַס, וְלִסְתֹּר מַה שֶּׁסָּתַר, וְלִבְנוֹת מַה שֶׁבָּנָה, וְלַעֲלוֹת אֶל מָקוֹם שֶׁעָלָה. אֲשֶׁר כָּל זֶה נֶעְלָם מֵעֵין כָּל חַי, עַיִן לֹא רָאֲתָה וְכוּ'. וּבִפְרָט מַה שֶּׁעָבַר עַל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ בִּקְהִלַּת קֹדֶשׁ סְטַאנְבּוּל. וַה' עוֹזֵר לוֹ תָּמִיד, עַד אֲשֶׁר זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה. וּבִפְרָט מַה שֶּׁזָּכָה אָז. כִּי מֵחֲמַת צַעֲרוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַר עָלָיו עֵת כָּזֶה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּדְמֶה כֵּן בְּעֵת הַצַּעַר (שִׂיחוֹת הָרַ"ן פ"ג). וְאַף כִּי אִם הָאֱמֶת כֵּן שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבַר עָלָיו עֵת כָּזֶה. אַדְּרַבָּה! מִזֶּה נָכוֹן לִבֵּנוּ בָּטוּחַ בַּה', שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת עוֹד בְּשִׂמְחָתוֹ בְּקָרוֹב. כִּי יִזְכֶּה לְמַה שֶּׁהוּא מְצַפֶּה לִזְכּוֹת לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּהַרְאוֹת לוֹ נֹעַם זִיווֹ, וְדַי לַמֵּבִין. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָה סו, ט) "הַאֲנִי אַשְׁבִּיר" וְכוּ', וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה. וְגַם בְּזֶה הַמְּעַט יָרֵאתִי מְאֹד לְדַבֵּר. אַךְ עַנְוְתָנוּתוֹ תַּרְבֵּנִי לְדַבֵּר לְפָנָיו אֶת אֲשֶׁר בָּא תַּחַת הַקֻּלְמוֹס כָּעֵת.

וְהִנֵּה אָנוּ מְקַיְּמִין דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁתִּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ שֶׁנּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל עַל עֵסֶק כָּזֶה. כִּי אִם הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים קְצָת, הָיָה רָאוּי לָנוּ לִזְעֹק בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, לְעוֹרֵר רַחֲמֵי עֶלְיוֹן עָלָיו וְעָלֵינוּ וְעַל כָּל בְּרִיּוֹתָיו, וְעַל כָּל הַנְּפָשׁוֹת הַמֻּנָּחִים בַּמָּקוֹם שֶׁיָּרְדוּ וּמְצַפִּים וּמְחַכִּים לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו, אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא זָכוּ לְהִתְלוֹנֵן בְּצִלּוֹ הַקָּדוֹשׁ. וּמִכָּל שֶׁכֵּן גֹּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עָלֵינוּ, כַּיָּדוּעַ לַאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ. וּבִפְרָט עָלַי אֲשֶׁר מִנָּמוֹךְ מֵעָפָר הֱקִימַנִי, וּמֵאַשְׁפּוֹת דַּלּוּתִי הֱרִימַנִי, וּבֵין נְדִיבִים הוֹשִׁיבַנִי, וַעֲדַיִן אֲנִי עָרֹם בְּלִי לְבוּשׁ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם כְּבָר הִגַּעְתִּי אֲפִלּוּ לִימֵי יְנִיקָה, וְאֵין לָנוּ לִינֹק וְלִשְׁאֹב שֶׁפַע וּלְקַבֵּל חַיּוּת, כִּי אִם עַל יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ. ה' אֱלֹקִים אַתָּה יָדַעְתָּ, אִם הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם רַחֲמָנוּת כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ עַכְשָׁיו עָלֵינוּ, וְעַל כָּל אֶחָד בְּיִחוּד, כְּפִי אֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל מִי שֶׁלֹּא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו כְּלָל וְדַי לַמֵּבִין.

עַל־כֵּן עָלֵינוּ מֻטָּל לִשְׁפֹּךְ שִׂיחַ לִפְנֵי ה', לִשְׁפֹּךְ לְבָבֵנוּ כַּמַּיִם לִפְנֵי ה'. וּבַה' בָּטַחְנוּ כִּי לֹא נֵבוֹשׁ לְעוֹלָם, וְכִימוֹת עִנִּיתָנוּ יְשַׂמְּחֵנוּ, לְהַרְאוֹת לָנוּ נֹעַם זִיווֹ. וַאֲנַחְנוּ נְדַשֵּׁן נַפְשֵׁנוּ בְּצַחְצָחוֹת. בְּשׂבַע שְׂמָחוֹת. כַּאֲשֶׁר נִזְכֶּה לְקַבֵּל פָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים. סָבַר אַפֵּי עַתִּיק יוֹמִין. בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל. וּזְמַן הַמִּנְחָה הִגִּיעַ וַאֲקַצֵּר וַאֲסַיֵּם.

הַלֹא כֹּה דִּבְרֵי הַמְצַפֶּה וְהַמְחַכֶּה לְהִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלָיו, לֵהָנוֹת מִזִּיו קָדְשׁוֹ.

הַקָּטָן נָתָן בֶּן אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי הָרַב נַפְתָּלִי הִירְץ נֵרוֹ יָאִיר.

גירסא לא מנוקדת:

מכתבי מוהרנ"ת
א
מכתבי תקס"ז
[מכתב מוהרנ"ת לרבנו מוהר"ן זצוק"ל]
בעזרת השם יתברך, יום ה' ח' ניסן תקס"ז.
ישאו הרים שלום. לאוצר בלום, צדיק יסוד עולם. הלוא הוא כבוד אדוננו מורנו ורבנו. גאון עזנו. עטרת תפארתנו. ותפארת כל ישראל. ראש גולת אריאל. הלוא הוא הנשר הגדול בעל כנפים. בצלו נחסה ונתלונן, יחינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ויחי עוד לנצח עד בלתי שמים. הגאון הגדול בוצינא קדישא, החסיד האמתי המתחסד עם קונו. מחיה חיים. לו דומיה תהלה. כלום סימתי לכלהו שבחי. אלו כל הימים דיו וכו' שבחו אי אפשר לסים. אשרינו אשרי חלקנו שנפלנו בחלקו וגורלו. חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי. ומתוק האור וטוב לעינים. אשרינו. אשרי עין ראתה כל אלה אור שבעת הימים הגנוז והצפון. מאת ה' היתה זאת מן השמים. כבוד קדשת שמו, נורא ונשגב מאד נעלה, מורנו ורבנו הרב רבי נחמן נטריה רחמנא וברכיה. יאמר בצלצח ויחי עוד לנצח.
אחר דרישת שלומו. להוי ידוע לאדוננו מורנו ורבנו, שראיתי העתקה מכתיבת יד אדוננו מורנו ורבנו ששלח להשתפין נרם יאיר. כי כבוד רבי נפתלי מפה שלח לי העתקה הנ"ל לקהלת קדש מאהילוב. ועמדתי מרעיד נבהלתי מראות. צירים אחזוני. חבלי לדה הקיפוני. אהובנו אדוננו מורנו ורבנו ידיד עליון. וידיד כל הנפשות בית ישראל. וידיד נפשנו. מה נאמר ומה נדבר, אם אמר לנחם את אדוננו מורנו ורבנו ולדבר על לבבו הקדוש. מי ישנס מתניו, ומי יאזר חלציו להכניס ראשו בזה. גבהי שמים מה אפעל, דרכי ה' הנעלמים מעין כל חי וכו' מי יוכל להעריך מלין בזה. אך אף על פי כן אמרתי ויהי מה, ארוצה דברי אלה לאדוננו מורנו ורבנו. ובגדל חסדו וענותנותו האמת בטחתי, לפתח פה ולדבר לפניו את אשר ישים ה' בפי.
היות בודאי לא נשכח מאדוני את העתים אשר עברו עליו מעודו עד היום הזה. עד כי עזרו ה', שזכה לשבר ולכתת, להרס מה שהרס, ולסתר מה שסתר, ולבנות מה שבנה, ולעלות אל מקום שעלה. אשר כל זה נעלם מעין כל חי, עין לא ראתה וכו'. ובפרט מה שעבר על אדוננו מורנו ורבנו בקהלת קדש סטאנבול. וה' עוזר לו תמיד, עד אשר זכה למה שזכה. ובפרט מה שזכה אז. כי מחמת צערו נדמה לו שעדין לא עבר עליו עת כזה, כאשר שמעתי מפיו הקדוש שנדמה כן בעת הצער (שיחות הר"ן פ"ג). ואף כי אם האמת כן שעדין לא עבר עליו עת כזה. אדרבה! מזה נכון לבנו בטוח בה', שנזכה לראות עוד בשמחתו בקרוב. כי יזכה למה שהוא מצפה לזכות לראות בטוב ה' בהראות לו נעם זיוו, ודי למבין. ועל זה נאמר (ישעיה סו, ט) "האני אשביר" וכו', ואין להאריך בזה. וגם בזה המעט יראתי מאד לדבר. אך ענותנותו תרבני לדבר לפניו את אשר בא תחת הקלמוס כעת.
והנה אנו מקימין דבריו הקדושים להתפלל בעדו. אך השם יתברך ירחם עלינו ועל כל עמו בית ישראל, שנזכה שתתעורר לבבנו שנוכל להתפלל כראוי להתפלל על עסק כזה. כי אם היינו מרגישים קצת, היה ראוי לנו לזעק בשוקים וברחובות, לעורר רחמי עליון עליו ועלינו ועל כל בריותיו, ועל כל הנפשות המנחים במקום שירדו ומצפים ומחכים לחסות תחת כנפיו, אשר עדין לא זכו להתלונן בצלו הקדוש. ומכל שכן גדל הרחמנות שיש עלינו, כידוע לאדוננו מורנו ורבנו. ובפרט עלי אשר מנמוך מעפר הקימני, ומאשפות דלותי הרימני, ובין נדיבים הושיבני, ועדין אני ערם בלי לבוש. ומי יודע אם כבר הגעתי אפלו לימי יניקה, ואין לנו לינק ולשאב שפע ולקבל חיות, כי אם על ידי אדוננו מורנו ורבנו, הוא חיינו וארך ימינו. ה' אלקים אתה ידעת, אם היה מיום בריאת העולם רחמנות כזה, כמו שיש עכשיו עלינו, ועל כל אחד ביחוד, כפי אשר יודע כל אחד את נגעי לבבו, ומכל שכן הרחמנות שיש על מי שלא ראה טוב מימיו כלל ודי למבין.
על־כן עלינו מטל לשפך שיח לפני ה', לשפך לבבנו כמים לפני ה'. ובה' בטחנו כי לא נבוש לעולם, וכימות עניתנו ישמחנו, להראות לנו נעם זיוו. ואנחנו נדשן נפשנו בצחצחות. בשבע שמחות. כאשר נזכה לקבל פניו הקדושים. סבר אפי עתיק יומין. באור פני מלך חיים, לנו ולכל ישראל. וזמן המנחה הגיע ואקצר ואסים.
הלא כה דברי המצפה והמחכה להתאבק בעפר רגליו, להנות מזיו קדשו.
הקטן נתן בן אדוני אבי מורי הרב נפתלי הירץ נרו יאיר.