עלים לתרופה אות ד', מכתבי רבי נתן מברסלב

גירסא מנוקדת:

ד

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ג' וַיֵּשֶׁב תקפ"ג בְּרֶסְלֶב.

שָׁלוֹם לִכְבוֹד אֲהוּבִי יְדִיד נַפְשִׁי וּלְבָבִי הֲלוֹא הוּא הָרַבָּנִי הַוָּתִיק הַמֻּפְלָג וְכוּ', מוֹרֵנוּ הָרַב נַפְתָּלִי נֵרוֹ יָאִיר. וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שָׁלוֹם וְיֵשַׁע רַב.

דְּעוּ יְדִידַי כִּי תּוֹדָה לָאֵל בָּאתִי בְּשָׁלוֹם לְבֵיתִי בְּיוֹם ה' וַיִּשְׁלַח הֶעָבַר. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמָיו הָעֲצוּמִים, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עָבַר עָלֵינוּ אֵין הַזְּמַן מַסְכִּים לְבָאֵר עַתָּה. וְעוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם. אַךְ מְאֹד גָּדוֹל צַעֲרִי מִכְּאֵב הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ. וּבְיוֹתֵר נִפְלֵאתִי עָלָיו הַפְלֵא וָפֶלֶא עַל אֲשֶׁר הוֹאִיל הַלֵּךְ אַחַר רוֹפְאֵי אֱלִיל, וְלַעֲסֹק בִּרְפוּאוֹת בְּהַיְיסִין, לִכְאֵב הָעֵינַיִם, אֲשֶׁר הֵמָּה הָיוּ בְּעוֹכְרָיו וְקִלְקְלוּ לְעֵינָיו עַל יְדֵי רְפוּאָתָם בְּיוֹתֵר. וְלֹא זָכַר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה (שִׂיחוֹת הָרַ"ן נ'), לְהִתְרַחֵק מֵרְפוּאוֹת בְּכָל מִינֵי הַרְחָקוֹת עַד קָצֶה אַחֲרוֹן. דַּעְתִּי כִּי דּוֹמֶה בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים לִכְאֵב עֵינַיִם, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲהוּבִי אָחִי טָעִיתָ. [חָסֵר].

[נִרְאֶה שֶׁהָיָה כָּאן עוֹד דְּבָרִים בַּאֲרִיכוּת אֲבָל לֹא מָצָאתִי יוֹתֵר חֲבָל עַל דְּאָבְדִין. גַּם נִרְאֶה בַעֲלִיל שֶׁזֹּאת הָיָה הַמִּכְתָּב שֶׁהוֹדִיעַ שֶׁבָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הוֹדַעְתִּי זֹאת לְמַעַן יִהְיֶה לְזִכָּרוֹן בְּבֵרוּר שְׁנַת נְסִיעָתוֹ וּבוֹאוֹ וְיִהְיֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִצְרָךְ לְכַמָּה עִנְיָנִים]

גירסא לא מנוקדת:

ד
ברוך השם, יום ג' וישב תקפ"ג ברסלב.
שלום לכבוד אהובי ידיד נפשי ולבבי הלוא הוא הרבני הותיק המפלג וכו', מורנו הרב נפתלי נרו יאיר. ולכל אנשי שלומנו שלום וישע רב.
דעו ידידי כי תודה לאל באתי בשלום לביתי ביום ה' וישלח העבר. עד הנה עזרונו רחמיו העצומים, ואת כל אשר עבר עלינו אין הזמן מסכים לבאר עתה. ועוד חזון למועד אם ירצה השם. אך מאד גדול צערי מכאב העינים שלו. וביותר נפלאתי עליו הפלא ופלא על אשר הואיל הלך אחר רופאי אליל, ולעסק ברפואות בהייסין, לכאב העינים, אשר המה היו בעוכריו וקלקלו לעיניו על ידי רפואתם ביותר. ולא זכר את כל הדברים הקדושים שיצאו מפי רבנו הקדוש זכר צדיק לברכה (שיחות הר"ן נ'), להתרחק מרפואות בכל מיני הרחקות עד קצה אחרון. דעתי כי דומה בלבו שאין הדברים אמורים לכאב עינים, אבל באמת אהובי אחי טעית. [חסר].
[נראה שהיה כאן עוד דברים באריכות אבל לא מצאתי יותר חבל על דאבדין. גם נראה בעליל שזאת היה המכתב שהודיע שבא מארץ ישראל. הודעתי זאת למען יהיה לזכרון בברור שנת נסיעתו ובואו ויהיה בעזרת השם יתברך נצרך לכמה ענינים]