עלים לתרופה אות טו', מכתבי רבי נתן מברסלב

גירסא מנוקדת:

טו

שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי שֶׁיִּחְיֶה. מוֹסֵר כְּתָב זֶה יְסַפֵּר לְךָ הַכֹּל, שֶׁרְצוֹנִי שֶׁתִּכְתֹּב תֵּכֶף אִגֶּרֶת לְרַבִּי נַפְתָּלִי וְכוּ'. וְעַל אוֹדוֹת צַעֲקָתְךָ בְּכָל אִגֶּרֶת וְאִגֶּרֶת, אָמַרְתִּי אָשִׂים לְפִי מַחְסוֹם לִבְלִי לַהֲשִׁיבְךָ עַתָּה. אַךְ מֵאַהֲבָתְךָ לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק וַאֲשִׁיבְךָ מְעַט. מַה שֶּׁכָּתַבְתָּ מֶע מוּטְשֶׁעט דִּיךְ וְכוּ', תֵּדַע מֶע מוּטְשֶׁעט אִיטְלִיכֶען, מִיךְ הָאט מֶען שׁוֹין זֵעהֶר פִיעל גִּימוּטְשֶׁעט [שֶׁמַטְּרִידִים לְךָ וְכוּ', תֵּדַע שֶׁמַטְּרִידִים לְכָל אֶחָד, וְאוֹתִי גַּם כֵּן מְאֹד הַרְבֵּה הִטְרִידוּ] מַה שֶּׁאֵינְךָ יָכוֹל לְשַׁעֵר. וְהָאָדָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל שֶׁיְּיַגְּעוּ וִיעַמְּלוּ אוֹתוֹ וְהוּא יַחְתֹּר וְיִתְגַּבֵּר נֶגְדָּם. כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד. אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹמֵל וּמִתְיַגֵּעַ וּמִצְטַעֵר לִבְרֹחַ מֵהָרַעְיוֹנִים, כִּי הַיְגִיעָה בְּעַצְמָהּ יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּקָרְבָּנוֹת. כִּי זֶהוּ בְּחִינַת (תְּהִלִּים מד, כג) "כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה", כַּמְבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים (שִׂיחוֹת הָרַ"ן י"ב).

וּכְבָר יָדַעְתָּ וְצָרִיךְ אַתָּה לַחֲזֹר וְלִזְכֹּר זֹאת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ וְכוּ', וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁתֵּי מַחֲשָׁבוֹת בְּפַעַם אַחַת וְכוּ'. וְאִם אַף עַל פִּי כֵן בְּכָל פַּעַם בּוֹרַחַת הַמַּחֲשָׁבָה לַמְּקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים וְכוּ', צְרִיכִין לְתָפְסָהּ כְּמוֹ סוּס בְּאַפְסָר לַהֲשִׁיבָהּ לִמְקוֹמָהּ. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁצְּרִיכִין לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרָיו כְּלָל וְיַעֲמֹד הֶעָרֵל וְכוּ' (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ע"ב), וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת שֶׁלְּךָ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְאַל תִּסְתַּכֵּל לַאֲחוֹרֶיךָ כְּלָל. וְגַם לְחַזֵּק אֶת עַצְמְךָ מִתּוֹךְ כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְהָרַעְיוֹנִים לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמְךָ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֵין אַתָּה מִתְנַגֵּד עַל נְקֻדַּת הָאֱמֶת עַל אוֹר כָּזֶה וְכוּ'. וְגַם מַה שֶּׁמְּבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים (שָׁם חֵלֶק ב' מ"ח), שֶׁכְּנֶגֶד זֶה תֵּדַע שֶׁאִישׁ כָּזֶה כָּל תְּנוּעָה וְהַעְתָּקָה שֶׁמְּנַתֵּק עַצְמוֹ מֵרַע לְטוֹב יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד. וְגַם מַה שֶּׁאָמַר (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן רל"ג) שֶׁלִּפְעָמִים מַנִּיחִין בְּכַוָּנָה שֶׁיְּנַצְּחוּ הַחַיּוֹת זֶה עִם זֶה, הַחַיּוֹת רָעוֹת עִם הַחַיּוֹת טְהוֹרוֹת, שֶׁהֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת וְרָעוֹת וְכוּ' וְכוּ'. וְעוֹד הַרְבֵּה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁזָּכִינוּ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ זַ"ל, שֶׁכֻּלָּם הֵם עֵצוֹת וְהִתְחַזְּקוּת מְאֹד מְאֹד. הַכְּלָל, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה בְּיָדוֹ. וּמַה שֶּׁעוֹשִׂין עִמּוֹ, אַל יִסְתַּכֵּל עַל זֶה כְּלָל. וְעַל כֻּלָּם תִּזְכֹּר וְתֵדַע וְתַאֲמִין בְּגֹדֶל כֹּחוֹ שֶׁל הַזָּקֵן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁאָנוּ חוֹסִים בּוֹ לָנֶצַח, וְגַם מַה שֶּׁאָמַר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן ס"ז) שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל מְאֹד וְאֵין יוֹדְעִים כְּלָל, וְהַכֹּל מִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁמַּמְשִׁיךְ חֲסָדִים נִפְלָאִים חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת. חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ וְכוּ' חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ' וּבְכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'.

דִּבְרֵי אָבִיךָ, נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

גירסא לא מנוקדת:

טו
שלום לאהובי בני שיחיה. מוסר כתב זה יספר לך הכל, שרצוני שתכתב תכף אגרת לרבי נפתלי וכו'. ועל אודות צעקתך בכל אגרת ואגרת, אמרתי אשים לפי מחסום לבלי להשיבך עתה. אך מאהבתך לא יכלתי להתאפק ואשיבך מעט. מה שכתבת מע מוטשעט דיך וכו', תדע מע מוטשעט איטליכען, מיך האט מען שוין זעהר פיעל גימוטשעט [שמטרידים לך וכו', תדע שמטרידים לכל אחד, ואותי גם כן מאד הרבה הטרידו] מה שאינך יכול לשער. והאדם נברא בשביל שייגעו ויעמלו אותו והוא יחתר ויתגבר נגדם. כי אדם לעמל יולד. אשרי מי שעומל ומתיגע ומצטער לברח מהרעיונים, כי היגיעה בעצמה יקר בעיני השם יתברך כקרבנות. כי זהו בחינת (תהלים מד, כג) "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה", כמבאר בספריו הקדושים (שיחות הר"ן י"ב).
וכבר ידעת וצריך אתה לחזר ולזכר זאת בכל יום ובכל עת שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו וכו', ואי אפשר שיהיו שתי מחשבות בפעם אחת וכו'. ואם אף על פי כן בכל פעם בורחת המחשבה למקומות המטנפים וכו', צריכין לתפסה כמו סוס באפסר להשיבה למקומה. וכבר ידעת שצריכין לבלי להסתכל לאחוריו כלל ויעמד הערל וכו' (עין בלקוטי א' סימן ע"ב), ואתה תעשה את שלך במשא ומתן או בדברי תורה, ואל תסתכל לאחוריך כלל. וגם לחזק את עצמך מתוך כל הבלבולים והרעיונים לשמח את עצמך שאף על פי כן אין אתה מתנגד על נקדת האמת על אור כזה וכו'. וגם מה שמבאר בספריו הקדושים (שם חלק ב' מ"ח), שכנגד זה תדע שאיש כזה כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב יקר אצלו יתברך מאד. וגם מה שאמר (לקוטי מוהר"ן רל"ג) שלפעמים מניחין בכונה שינצחו החיות זה עם זה, החיות רעות עם החיות טהורות, שהם המחשבות טובות ורעות וכו' וכו'. ועוד הרבה כיוצא בזה שזכינו לקבל ממנו ז"ל, שכלם הם עצות והתחזקות מאד מאד. הכלל, שצריכין להתגבר בכל כחו שיהיה המחשבה בידו. ומה שעושין עמו, אל יסתכל על זה כלל. ועל כלם תזכר ותדע ותאמין בגדל כחו של הזקן דקדשה שאנו חוסים בו לנצח, וגם מה שאמר (חיי מוהר"ן ס"ז) שהשם יתברך גדול מאד ואין יודעים כלל, והכל מתהפך לטובה בכחו הגדול שממשיך חסדים נפלאים חדשים בכל עת. חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו' ובכל עת ובכל רגע חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'.
דברי אביך, נתן מברסלב.