עלים לתרופה אות ט', מכתבי רבי נתן מברסלב

גירסא מנוקדת:

ט

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ה' פָּרָשַׁת בֹּא תקפ"ד.

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי אֲהוּבִי בְּנִי, וְהָיָה לִי לְנַחַת גָּדוֹל וּלְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב. אַךְ לֹא הָיָה לִי פְּנַאי לַהֲשִׁיבְךָ עַד הֵנָּה, כִּי תֵּכֶף בְּיוֹם א' פָּרָשַׁת וָאֵרָא נָסַעְתִּי לִקְהִלַּת אוּמַאן עַל עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט הֶעָבַר. וּמֵחֲמַת קִלְקוּל הַדֶּרֶךְ לֹא חָזַרְתִּי לְבֵיתִי עַד יוֹם א' בַּשָּׁבוּעַ הַזֹּאת, וּמָצָאתִי הַדְּפוּס בְּטֵלָה מִמְּלַאכְתָּהּ מֵחֲמַת שֶׁכָּלָה צֶבַע הַדְּיוֹ. וּצְרִיכִין שֶׁמֶן פִּשְׁתָּן לִקְנוֹת וּלְבַשֵּׁל, וּבָעִתִּים הַלָּלוּ אֵינוֹ בַּנִּמְצָא כְּלָל, כִּי אִם בְּיֹקֶר גָּדוֹל, וּפֹה אֵינוֹ מָצוּי כְּלָל. גַּם כִּי אָפֵס כָּסֶף, וְהֻכְרַח רַבִּי מֶענְדִיל לִנְסֹעַ לְבֵיתוֹ וְשָׁם יִקְנֶה שֶׁמֶן הַקָּדוֹשׁ, וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה נַחֲזֹר לְהַתְחִיל לִגְמֹר הַדְפָּסַת הַתְּפִלּוֹת. וְתוֹדָה לָאֵל כְּבָר נִגְמַר עַד סוֹף תְּפִלָּה נ"ה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר עַד כֹּה עֲזָרָנוּ, כֵּן יְהִי ה' עִמָּנוּ לִגְמֹר לְטוֹבָה ה' יִגְמֹר בַּעֲדֵנוּ, כִּי רַבּוּ הַמְּנִיעוֹת וּבִפְרָט מְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן. נָא לְדַבֵּר עוֹד עִם רַבִּי מֶענְדִיל וְרַבִּי יְשַׁעְיָה וְכוּ', שֶׁיִּשְׁלְחוּ עַל כָּל פָּנִים מַה דְּאֶפְשָׁר. כִּי כָּל מַה שֶּׁיִּשְׁלְחוּ לִי יְחַיֶּה כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי יְסַיְּעוּ הַרְבֵּה בִּזְכוּת הָרַבִּים לְדוֹרוֹת, וְהַזָּרִיז מְשֻׁבָּח כִּי הַשָּׁעָה דְּחוּקָה וְאִי אֶפְשָׁר לְבַטֵּל הַדְּפוּס אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, לְמַעַן הַשֵּׁם שֶׁתִּרְאֶה לְזָרְזָם בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר.

וְהִנֵּה קָרִיתִי מִכְתָּבְךָ הֵיטֵב, וַאֲנִי מֵבִין דְּבָרֶיךָ מֵרָחוֹק. וְהִנֵּה אָנֹכִי הָרוֹאֶה כִּי עוֹבְרִים עָלֶיךָ מַחְשְׁבוֹת הֶבֶל שֶׁל בְּנֵי הַנְּעוּרִים, אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר לְבַלְבְּלָם בְּמָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת שֶׁל שָׁוְא וָהֶבֶל, אֲשֶׁר הַמָּרָה שְׁחוֹרָה מַזִּיק לָהֶם יוֹתֵר מֵהַכֹּל. אֲבָל נִפְלֵאתִי עָלֶיךָ בְּנִי חֲבִיבִי מַחְמַד עֵינַי עַל אֲשֶׁר אַתָּה מִסְתַּכֵּל עַל זֶה, כִּי רָאוּי לְךָ לְהָבִין מֵהַדְּבָרִים אֲשֶׁר כְּבָר שָׁמַעְתָּ בְּבֵיתִי וּמִסִּפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁאֵין לְךָ לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מָרָה שְׁחוֹרוֹת כָּאֵלֶּה כְּלָל, כִּי הַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת וְהָעַצְבוּת וְהַחֲשָׁשׁוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים כָּאֵלֶּה מַזִּיקִים מְאֹד מְאֹד, וְהֵם מַפְסִידִים חַס וְשָׁלוֹם יוֹתֵר מִכָּל הַפְּגָמִים שֶׁבָּעוֹלָם.

עַל כֵּן אֲהוּבִי בְּנִי שְׁמַע לִדְבָרַי שֶׁהֵם דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וַחֲזַק וַחֲזַק וְתַתְחִיל בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. וְאַל תִּסְתַּכֵּל עַל שׁוּם בִּלְבּוּל וּמָרָה שְׁחוֹרָה כְּלָל. וְאַל תָּשִׂים לִבְּךָ לְבִלְבּוּלִים כָּאֵלֶּה כְּלָל. רַק תְּחַזֵּק עַצְמְךָ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, עַל אֲשֶׁר זָכִינוּ לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל גּוֹי קָדוֹשׁ. וְלִבְלִי לִהְיוֹת מִתְנַגֵּד חַס וְשָׁלוֹם עַל אוֹר הָאוֹרוֹת צַח הַצַּחְצָחוֹת סָבָא דְּסָבִין הוּא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ' שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הֵסִיר מֵאִתָּנוּ מַסְוֶה הָעִוָּרוֹן הַמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם, וּמוֹנֵעַ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מִלְּהִסְתַּכֵּל בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל הַנּוֹרָאִים, וְהֵם חוֹלְקִים וּמִתְנַגְּדִים עָלָיו וְעַל אֲנָשָׁיו וְעַל סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים מְאֹד. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ מִזֶּה, וְהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים בְּכַמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת, בְּוַדַּאי רָאוּי לָנוּ לִשְׂמֹחַ בָּזֶה כָּל יָמֵינוּ לְעוֹלָם, בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ. וְאֵין שׁוּם מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת שֶׁתּוּכַל לְבַלְבֵּל חַס וְשָׁלוֹם מִשִּׂמְחָה זֹאת לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ"ל בְּפֵרוּשׁ, כִּי עִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת הוּא שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (נְחֶמְיָה ח, י) "כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". וְיָתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בִּכְתָב, וּתְעַיֵּן בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וְתִמְצָא לִרְווֹת צִמְאוֹנְךָ לְשַׂמֵּחַ נַפְשְׁךָ בְּכָל עֵת תָּמִיד אֲשֶׁר זֶה הָעִקָּר.

וּמַה שֶּׁכָּתַבְתָּ לִי מִמִּנְהָגְךָ בְּלִמּוּד סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וְלוֹמַר אַחַר כָּךְ הַתְּפִלָּה הַשַּׁיָּכָה לְאוֹתָהּ הַתּוֹרָה. טוֹב וְיָפֶה הַנְהָגָה הַזֹּאת, אַךְ נִכְסַפְתִּי שֶׁתַּרְגִּיל עַצְמְךָ גַּם כֵּן לְדַבֵּר דִּבּוּרִים מֵעַצְמְךָ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בֵּינְךָ לְבֵין קוֹנְךָ, וְתַעֲשֶׂה בְּעַצְמְךָ מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת לְפָרֵשׁ שִׂיחָתְךָ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל תּוֹרָה אֵיזֶה זְמַן, וְאַחַר כָּךְ עַל יְדֵי תּוֹרָה אַחֶרֶת, וְכֵן יִנְהֹג תָּמִיד כַּאֲשֶׁר הִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל בְּכַמָּה אַזְהָרוֹת, וּבְוַדַּאי כְּבָר שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַרְבֵּה בָּזֶה וְאֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר.

וְשָׁלוֹם וְחַיִּים וְשִׂמְחָה וְכָל טוּב, כְּנַפְשְׁךָ וָנֶפֶשׁ אָבִיךָ הַמְצַפֶּה וּמְחַכֶּה וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל לִתְשׁוּעָתְךָ הָאֲמִתִּית שֶׁיְּקֻיַּם בָּנוּ "חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי".

הַקָּטָן נָתָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב נַפְתָּלִי הִירְץ נֵרוֹ יָאִיר.

גירסא לא מנוקדת:

ט
ברוך השם, יום ה' פרשת בא תקפ"ד.
מכתבך קבלתי אהובי בני, והיה לי לנחת גדול ולמשיב נפש, שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. אך לא היה לי פנאי להשיבך עד הנה, כי תכף ביום א' פרשת וארא נסעתי לקהלת אומאן על ערב ראש חדש שבט העבר. ומחמת קלקול הדרך לא חזרתי לביתי עד יום א' בשבוע הזאת, ומצאתי הדפוס בטלה ממלאכתה מחמת שכלה צבע הדיו. וצריכין שמן פשתן לקנות ולבשל, ובעתים הללו אינו בנמצא כלל, כי אם ביקר גדול, ופה אינו מצוי כלל. גם כי אפס כסף, והכרח רבי מענדיל לנסע לביתו ושם יקנה שמן הקדוש, ואם ירצה השם בשבוע הבא עלינו לטובה נחזר להתחיל לגמר הדפסת התפלות. ותודה לאל כבר נגמר עד סוף תפלה נ"ה. ברוך השם אשר עד כה עזרנו, כן יהי ה' עמנו לגמר לטובה ה' יגמר בעדנו, כי רבו המניעות ובפרט מניעות מחמת ממון. נא לדבר עוד עם רבי מענדיל ורבי ישעיה וכו', שישלחו על כל פנים מה דאפשר. כי כל מה שישלחו לי יחיה כמה נפשות מישראל, כי יסיעו הרבה בזכות הרבים לדורות, והזריז משבח כי השעה דחוקה ואי אפשר לבטל הדפוס אפלו יום אחד, למען השם שתראה לזרזם בכל מה דאפשר.
והנה קריתי מכתבך היטב, ואני מבין דבריך מרחוק. והנה אנכי הרואה כי עוברים עליך מחשבות הבל של בני הנעורים, אשר דרך הבעל דבר לבלבלם במרה שחורה ועצבות של שוא והבל, אשר המרה שחורה מזיק להם יותר מהכל. אבל נפלאתי עליך בני חביבי מחמד עיני על אשר אתה מסתכל על זה, כי ראוי לך להבין מהדברים אשר כבר שמעת בביתי ומספרי רבנו ז"ל, שאין לך להסתכל על שום מרה שחורות כאלה כלל, כי המרה שחורות והעצבות והחששות והבלבולים כאלה מזיקים מאד מאד, והם מפסידים חס ושלום יותר מכל הפגמים שבעולם.
על כן אהובי בני שמע לדברי שהם דברי רבנו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש לברכה, וחזק וחזק ותתחיל בכל יום מחדש. ואל תסתכל על שום בלבול ומרה שחורה כלל. ואל תשים לבך לבלבולים כאלה כלל. רק תחזק עצמך להיות בשמחה תמיד, על אשר זכינו להיות מזרע ישראל גוי קדוש. ולבלי להיות מתנגד חס ושלום על אור האורות צח הצחצחות סבא דסבין הוא רבנו הקדוש והנורא זכר צדיק וקדוש לברכה נחל נובע מקור חכמה, אשרינו מה טוב חלקנו וכו' שהשם יתברך ברחמיו הסיר מאתנו מסוה העורון המסמא את העינים, ומונע הרבה אנשים מלהסתכל בספרי רבנו ז"ל הנוראים, והם חולקים ומתנגדים עליו ועל אנשיו ועל ספריו הקדושים והנוראים מאד. ברוך השם אשר הצילנו מזה, והבדילנו מן התועים בכמה וכמה בחינות, בודאי ראוי לנו לשמח בזה כל ימינו לעולם, בשמחה עצומה שאין לה קץ. ואין שום מרה שחורה ועצבות שתוכל לבלבל חס ושלום משמחה זאת לעולם, כאשר שמעתי והבנתי מפיו הקדוש ז"ל בפרוש, כי עקר ההתחזקות הוא שמחה, כמו שכתוב (נחמיה ח, י) "כי חדות ה' היא מעזכם". ויתר מזה אי אפשר להאריך בכתב, ותעין בספרי רבנו ז"ל ותמצא לרוות צמאונך לשמח נפשך בכל עת תמיד אשר זה העקר.
ומה שכתבת לי ממנהגך בלמוד ספרי רבנו ז"ל, ולומר אחר כך התפלה השיכה לאותה התורה. טוב ויפה הנהגה הזאת, אך נכספתי שתרגיל עצמך גם כן לדבר דבורים מעצמך בלשון אשכנז בינך לבין קונך, ותעשה בעצמך מהתורות תפלות לפרש שיחתך לפני השם יתברך על כל תורה איזה זמן, ואחר כך על ידי תורה אחרת, וכן ינהג תמיד כאשר הזהירנו רבנו ז"ל בכמה אזהרות, ובודאי כבר שמעת מפי הרבה בזה ואין להאריך יותר.
ושלום וחיים ושמחה וכל טוב, כנפשך ונפש אביך המצפה ומחכה ומקוה ומיחל לתשועתך האמתית שיקים בנו "חכם בני ושמח לבי".
הקטן נתן בן מורנו הרב נפתלי הירץ נרו יאיר.