עלים לתרופה אות יא', מכתבי רבי נתן מברסלב

גירסא מנוקדת:

יא

מִכְתְּבֵי תקפ"ה

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם… חַיִּים וּבְרָכָה… כְּנַפְשִׁי… אֲמִתִּיּוֹת הַנּוֹרָאִים… לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדוֹרוֹתָם יִסְגֶּא… זֶה יָמִים כַּבִּיר, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי כָּל… אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי מִמַּעֲמָדוֹ בַּיָמִים הָאֵלֶּה… בְּמַחֲשַׁבְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים לִנְטוֹת יָדִי בַּמִּכְתָּב אֵלָיו לְדַבֵּר… בַּכְּתָב מְעַט אֲשֶׁר בִּלְבָבִי, אוּלָם לָא אִיסְתַּיַּיע מִלְּתָא, כִּי הַזְּמַן קָצָר וְכוּ'. כָּעֵת לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מֵעֹצֶם אַהֲבָתֵינוּ לִכְתֹּב לוֹ דְּבָרַי אֵלֶּה, לְבַקְּשׁוֹ שֶׁיִּרְאֶה לְהוֹדִיעֵנִי מִיָּד אֶת חַסְדֵּי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו אַשֶׁר הוּא מַפְלִיא עִמּוֹ בְּכָל עֵת, כִּי אֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ מֵרָחוֹק, שֶׁבְּכָל צָרוֹתָיו אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו לֹא צַר לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, רַק בַּצָּר הִרְחִיב לוֹ הוּא יִתְבָּרַךְ בַּחֲסָדִים נִפְלָאִים וִישׁוּעוֹת נוֹרָאוֹת, כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי וְהֵבַנְתִּי מְעַט בִּהְיוֹתִי בִּמְחִצָּתוֹ, וְגַם כָּעֵת שָׁמַעְתִּי מְעַט אֵיזֶה צְמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה, וַאֲשֶׁר הוּא מֵכִין עַצְמוֹ לִנְסֹעַ לְעִיר מְלוּכָה פ"ב בְּקָרוֹב יַצְלִיחוֹ ה' מְהֵרָה.

וְהִנֵּה ה' יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת כַּמָּה וְכַמָּה נִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּצַעֲרוֹ, וְכַמָּה פְּעָמִים הִזְכַּרְתִּי אוֹתוֹ לְטוֹבָה, בִּפְרָט עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ בְּאוּמַאן, כִּי מְאֹד הוֹמֶה עָלַי לִבִּי עַל כָּל הַהַרְפַּתְקָאוֹת, אֲשֶׁר עָבְרוּ עָלָיו בִּפְרָט וּבִכְלָל, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ, וְשֵׁם רַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זַ"ל, נִקְרָא עָלָיו. וְזָכַרְתִּי לִתְקֹעַ יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, לָשׂוּם לוֹ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ עַל יְדֵי מַתְּנַת יָדוֹ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר פִּזַּר נָתַן עַל… הַעֲמָדַת הַדְּפוּס, לְמַעַן עֲשֵׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיּוֹת עַם רַב, כִּי תְּהִלָּה לָאֵל, עֲזָרוּנוּ רַחֲמָיו עַד הֵנָּה… תֵּבֵל כֵּן… אוֹתִיּוֹת הַדְּפוּס… כְּשֶׁיִּרְצֶה לְפַזֵּר עוֹד… בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם. וְהִנֵּה כָּל מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ… לִכְתֹּב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, אַךְ זֹאת תֵּדַע, אֲהוּבִי… חֲבִיבִי כְּנַפְשִׁי, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֲנִי כּוֹסֵף וּמִשְׁתּוֹקֵק… לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעַזְרוֹ וְיוֹשִׁיעוֹ מְהֵרָה וְיַרְחִיב יָדוֹ עַתָּה בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה, כֵּן אֲנִי כּוֹסֵף… וּמִשְׁתּוֹקֵק וּמִתְגַּעְגֵּעַ וּמְצַפֶּה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַצְלִיחוֹ ה' מֵעַתָּה, יִזְכֶּה לֵידַע מִמִּי וָמִי מַגִּיעַ לוֹ הַצְלָחָתוֹ וִישׁוּעָתוֹ, וְיֹאמַר בְּפֶה מָלֵא וּבְלֵב שָׁלֵם: "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן, כִּי טוֹב לִי אָז מֵעַתָּה", וְדַי לַמֵּבִין.

וְאִם אָמְנָם הָאֱמֶת יָדַעְתִּי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא לֻקְחָה נַפְשׁוֹ מֵאִישׁוֹ הָרִאשׁוֹן, וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשִׁי מֵאָז וְעַד עַתָּה, עִם כָּל זֶה שָׁגַג מַעֲלָתוֹ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה בְּכַמָּה וְכַמָּה הַנְהָגוֹת בַּיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, וְגָרַם קְצָת חִלּוּל הַשֵּׁם, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָיָה נִרְאָה כְּעוֹשֶׂה מֵהָעִקָּר טָפֵל וּמֵהַטָּפֵל עִקָּר, חַס וְשָׁלוֹם, וְגָרַם עַל עַצְמוֹ כַּמָּה לָזוּת שְׂפָתַיִם מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, אֲשֶׁר יֵשׁ בְּלִבָּם עָלָיו הַרְבֵּה עַל הָעִנְיָנִים הָאֵלֶּה. וְאִם אֲנִי יוֹדֵעַ תֹּם לְבָבוֹ, שֶׁהוּא קָשׁוּר בֶּאֱמֶת בְּחֶבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה עִם נֵזֶר רֹאשֵׁינוּ, עִם כָּל זֶה לְעֻמַּת זֶה יָדַעְתִּי, כִּי שָׁגָה וְהִסְכִּיל הַרְבֵּה מְאֹד בָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה בַּיָּמִים שֶׁעָבְרוּ. וְגַם עַתָּה הֵצִיקַתְנִי רוּחִי, וְעֲצוֹר בְּמִלִּין לֹא אוּכַל, לְהוֹכִיחַ דַּרְכּוֹ עַל פָּנָיו עַל אֲשֶׁר עִוֵּת הַרְבֵּה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא שָׂם לַדֶּרֶךְ פְּעָמָיו לִקְהִלָּה קְדוֹשָׁה אוּמַאן לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר זֶה חֶלְקוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ, בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁנָּסַע בַּקַּיִץ… לְבֵיתוֹ, וּבַחֲזָרָתוֹ הָיָה לוֹ לְסוֹבֵב דַּרְכּוֹ דֶּרֶךְ אוּמַאן. וְכִמְדֻמֶּה לִי… הוּא הַמִּדָּה… לוֹ מְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת… שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים, הַנּוֹגְעִים לְהַחְזָקַת… הִסְתַּלְּקוּתוֹ, נִתְעוֹרְרִים תָּמִיד… שִׁעוּר. אַךְ בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעִנְיָן, וְהַמְּנִיעוֹת הֵם רַק בִּשְׁבִיל הַחֵשֶׁק, וּמֵהַמְּנִיעוֹת הָעֲצוּמוֹת יְכוֹלִין לְהָבִין מַעֲלַת הַנֶּחְשָׁק, כַּיָּדוּעַ לוֹ כָּל זֶה. וְהִנֵּה בְּכָל זֶה יֵשׁ הַרְבֵּה לְדַבֵּר, אֲשֶׁר לֹא יַסְפִּיקוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְבָאֵר אֶפֶס קָצֶה, וְגַם כְּשֶׁאֲנִי מִתְוַעֵד עִמּוֹ לִפְעָמִים לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִמּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי מֵרֹב הַטְּרָדוֹת הַסּוֹבְבִין אוֹתוֹ, אַךְ לְחָכָם וְנָדִיב וְטוֹב לֵבָב כְּמוֹתוֹ, יַסְפִּיקוּ דְּבָרַי אֵלֶּה לְהָבִין מֵהֶם דְּבָרִים הַרְבֵּה.

וְהָעִקָּר – שֶׁמֵּעַתָּה יִרְאֶה לְתַקֵּן כָּל הָעִנְיָנִים שֶׁרָמַזְתִּי לוֹ בְּמִכְתָּבִי זֶה, וְיִזָּהֵר לִהְיוֹת עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אֶחָד בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּאוּמַאן, חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, וְלֹא יַעַצְרוֹ הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג וְלֹא שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם. וְגַם יִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ עִמָּנוּ בְּכָל פַּעַם. אִם אֶפְשָׁר לוֹ לָבוֹא אֵלֵינוּ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, בְּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ מְקֻבָּצִים יַחַד מַה טּוֹב, וְעַל כָּל פָּנִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּזְכֶּה לִהְיוֹת בְּאוּמַאן, יִהְיֶה בְּהִתְרָאוּת פָּנִים עִם כַּמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. וְגַם רָאוּי לוֹ לְבַקֵּשׁ אוֹתָנוּ שֶׁנָּבוֹא אֵלָיו עַל אֵיזֶה יָמִים, אוּלַי נִזְכֶּה לְדַבֵּר עִמּוֹ מִלְּבָבֵנוּ לְהָאִיר נְקֻדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת זֶה בָּזֶה, וּנְקַבֵּל דֵּין מִן דֵּין וּנְעוֹרֵר אֶת עַצְמֵנוּ וְנִזְכֹּר אֶת עַצְמֵנוּ הֵיכָן אָנוּ בָּעוֹלָם, מֵאַיִן בָּאנוּ וְכוּ', וְכַמָּה נִפְלָאוֹת עָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁקֵּרַב אוֹתָנוּ לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת, לְאוֹר צַח כָּזֶה, אוֹר הָאוֹרוֹת וְכוּ'. נָא וָנָא, חֲבִיבִי, שִׂים לִבְּךָ לִדְבָרַי הָאֵלֶּה, הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת וּבְתֹם לֵבָב, לְמַעַן יֵיטִיב לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו… הַמֻּפְלָג… וְיֵלְכוּ בְּדַרְכּוֹ… ד' דִּבְרֵי אֱמֶת וָצֶדֶק… לָהֶם בָּזֶה וּבַבָּא וְיוֹתֵר מִזֶּה… אֲנִי מֻכְרָח לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר… מְבֹאָר הַכֹּל בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. שִׂימוּ לְבַבְכֶם אֲלֵיהֶם, הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהֶם וּמֵהֶם לֹא תָּזוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה מֵהֶם.

נָא, יְדִידִי, לִכְתֹּב לִי אִגֶּרֶת מִיָּד וּלְהוֹדִיעַ לִי הַכֹּל וְגַם אֶפְשָׁר שֶׁיִּשְׁלַח לִי אֵיזֶה סַךְ מְסֻיָּם מַה טּוֹב, כִּי הַשָּׁעָה דְּחוּקָה מְאֹד, וְגַם [כִּי] יָדַעְתִּי כִּי אֵין בְּיָדוֹ לְפַזֵּר כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, עִם כָּל זֶה אֶת אֲשֶׁר תִּמְצָא לַעֲשׂוֹת בְּכֹחוֹ וְיוֹתֵר מִכֹּחוֹ, עַל כֵּן אֵין רָאוּי לוֹ לְצַמְצֵם עַל זֶה כָּל כָּךְ, כִּי הוּא קֶרֶן הַקַּיֶּמֶת לָעַד. בִּפְרָט כִּי הוּא צָרִיךְ עַתָּה לַנְּסִיעָה, וְעֵסֶק כָּזֶה צָרִיךְ לְפַזֵּר שְׁחָדִים הַרְבֵּה, רָאוּי לוֹ לְפַזֵּר גַּם עַל הַשֹּׁחַד לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, כִּי צְדָקָה נִקְרָא "שֹׁחַד", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כא, יד): "שֹׁחַד בְּחֵיק" וְכוּ', זֶה הַשֹּׁחַד יַצְלִיחוֹ בָּזֶה וּבַבָּא, וְלִנְדִיב לֵב כָּל כָּךְ אֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר.

דִּבְרֵי אוֹהֲבוֹ בֶּאֱמֶת לָנֶצַח, דּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמוֹ תָּמִיד בְּאַהֲבָה וְחָפֵץ בְּהַצְלָחָתוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.

הַקָּטָן נָתָן בֶּן מו"ה רַבִּי נַפְתָּלִי הִירְץ זַ"ל מִבְּרֶאסְלֶב.

…לִבְנוֹ הַוָּתִיק, מוֹרֵנוּ הָרַב שְׁלֹמֹה נֵרוֹ יָאִיר….עוֹד הַפַּעַם כִּי גַּם אֵלָיו… הֶחָפֵץ בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְה'… וְיַצְלִיחוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה.

דִּבְרֵי אוֹהֲבוֹ לָנֶצַח נָתָן הַנַּ"ל.

אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ פּוֹרְסִים שְׁלוֹם כֻּלָּם בְּאַהֲבָה רַבָּה וּרְחִימְתָן עֲזִיזָא וּמְצַפִּים לִשְׁמֹעַ כָּל טוּב מֵאִתּוֹ, אָמֵן. הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדְיל תִּחְיֶה, וּבְנָהּ הֶחָכָם שֶׁיִּחְיֶה, וּבִתָּהּ הַמַּשְׂכֶּלֶת תִּחְיֶה, תְּהִלָּה לָאֵל בְּחַיִּים וְשָׁלוֹם וּפוֹרְשִׂים שָׁלוֹם בְּאַהֲבָה רַבָּה.

גַּם תֵּדַע, שֶׁתְּהִלָּה לָאֵל, צָמְחָה קֶרֶן יְשׁוּעָה בְּעִנְיַן בֵּית הַדְּפוּס, כִּי בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ וְנִפְלְאוֹתָיו עֲזָרָנוּ, שֶׁכְּבָר פָּתְחוּ לִי אֶת בֵּית הַדְּפוּס, אֲבָל לֹא פָּתְחוּ כִּי אִם הַבַּיִת לְבַדּוֹ, וְגַם זֶה הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְפָנַי, אֲבָל הַדְּפוּס בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ הַפְּרֶעסֶע (מכונת הדפוס) עֲדַיִן חֲתוּמָה, אַךְ כְּבָר הִגִּיעַ אִגֶּרֶת מִוִּילְנָא, שֶׁבְּקָרוֹב יִתְּנוּ לִי רִשְׁיוֹן. ה' יִגְמֹר בַּעֲדִי, שֶׁיַּגִּיעַ לִי רִשְׁיוֹן בִּמְהֵרָה לְטוֹבָה, וְיִפְתְּחוּ לִי אֶת הַדְּפוּס, וְנִזְכֶּה לְהָפִיץ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה לְמַעַן יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

הָאֶחָד זָהוּב סִלֵּק לְהַשָּׁלִיחַ, וּבַעַל הַיְשׁוּעוֹת יוֹשִׁיעַ מְהֵרָה. הַשְּׁנֵי אַרְבַּע כְּנָפוֹת, מָצָא רַבִּי דָּוִד, אַךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לִנְסֹעַ לְבֵיתוֹ עַד אַחַר שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וְאָמַר, שֶׁיִּשְׁלְחֵם לוֹ עַל יְדֵי מֻקְדָּם. גַּם נִפְלָאוֹת הוּא בְּעֵינֵינוּ, שֶׁרוֹצֶה הָאִישׁ בְּיֹקֶר כָּל כָּךְ, אַךְ בְּלֹא זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד שֶׁיָּבוֹא יְדִידֵנוּ כַּנַּ"ל, אַךְ רַבִּי יִשְׂרָאֵל נֵרוֹ יָאִיר מְבַקֵּשׁ מֵאִתְּךָ, וְגַם אָנֹכִי מְזָרֶזְךָ בָּזֶה, שֶׁלְּמַעֲנֵנוּ תַּעֲשֶׂה וְתַחֲקֹר בָּזֶה בְּכָל עֵת שֶׁתִּמְצָא סוֹחֲרִים בָּזֶה, אוּלַי יִמְצָא בְּפָחוֹת, וְגַם שֶׁיִּהְיֶה בָּטוּחַ גָּדוֹל, אַךְ גְּמָר הַמַּשָּׂא וּמַתָּן אִי אֶפְשָׁר עַד בִּיאַת יְדִידֵנוּ בְּשָׁלוֹם וְכַנַּ"ל. עַתָּה נִכְנָס רַבִּי דָּוִד נֵרוֹ יָאִיר לְחַדְרִי, וְהוֹדִיעַ לִי, שֶׁמָּסַר הַשְּׁנֵי אַרְבַּע כְּנָפוֹת לְיַד מוֹסֵר כְּתָב זֶה. וּמִגֹּדֶל הַנְּחִיצוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשַׂמֶּחֲךָ וְכוּ'.

גירסא לא מנוקדת:

יא
מכתבי תקפ"ה
בעזרת השם… חיים וברכה… כנפשי… אמתיות הנוראים… לו ולזרעו לדורותם יסגא… זה ימים כביר, אשר לא ראיתי כל… אנכי לא שמעתי ממעמדו בימים האלה… במחשבתי כמה פעמים לנטות ידי במכתב אליו לדבר… בכתב מעט אשר בלבבי, אולם לא איסתייע מלתא, כי הזמן קצר וכו'. כעת לא יכלתי להתאפק מעצם אהבתינו לכתב לו דברי אלה, לבקשו שיראה להודיעני מיד את חסדי ה' ונפלאותיו אשר הוא מפליא עמו בכל עת, כי אני רואה ושומע מרחוק, שבכל צרותיו אשר עברו עליו לא צר לגמרי חס ושלום, רק בצר הרחיב לו הוא יתברך בחסדים נפלאים וישועות נוראות, כאשר ראיתי והבנתי מעט בהיותי במחצתו, וגם כעת שמעתי מעט איזה צמיחת קרן ישועה, ואשר הוא מכין עצמו לנסע לעיר מלוכה פ"ב בקרוב יצליחו ה' מהרה.
והנה ה' יודע מחשבות כמה וכמה נשתתפתי בצערו, וכמה פעמים הזכרתי אותו לטובה, בפרט על ציון הקדוש באומאן, כי מאד הומה עלי לבי על כל ההרפתקאות, אשר עברו עליו בפרט ובכלל, כי אנשים אחים אנחנו, ושם רבנו הנורא ז"ל, נקרא עליו. וזכרתי לתקע יתד במקום נאמן, לשום לו שארית בארץ על ידי מתנת ידו הטובה, אשר פזר נתן על… העמדת הדפוס, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב, כי תהלה לאל, עזרונו רחמיו עד הנה… תבל כן… אותיות הדפוס… כשירצה לפזר עוד… בכפלי כפלים. והנה כל מה שבלבו… לכתב על פני השדה, אך זאת תדע, אהובי… חביבי כנפשי, שכשם שאני כוסף ומשתוקק… להשם יתברך, שיעזרו ויושיעו מהרה וירחיב ידו עתה בכל אשר יפנה, כן אני כוסף… ומשתוקק ומתגעגע ומצפה להשם יתברך יותר ויותר, שכאשר יצליחו ה' מעתה, יזכה לידע ממי ומי מגיע לו הצלחתו וישועתו, ויאמר בפה מלא ובלב שלם: "אלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה", ודי למבין.
ואם אמנם האמת ידעתי, כי מעולם לא לקחה נפשו מאישו הראשון, ונפשו קשורה בנפשי מאז ועד עתה, עם כל זה שגג מעלתו הרבה בענין זה בכמה וכמה הנהגות בימים שעברו, וגרם קצת חלול השם, חס ושלום, כי היה נראה כעושה מהעקר טפל ומהטפל עקר, חס ושלום, וגרם על עצמו כמה לזות שפתים מאנשי שלומנו, אשר יש בלבם עליו הרבה על הענינים האלה. ואם אני יודע תם לבבו, שהוא קשור באמת בחבלי עבותות אהבה עם נזר ראשינו, עם כל זה לעמת זה ידעתי, כי שגה והסכיל הרבה מאד בענינים האלה בימים שעברו. וגם עתה הציקתני רוחי, ועצור במלין לא אוכל, להוכיח דרכו על פניו על אשר עות הרבה בשנים האלה, אשר לא שם לדרך פעמיו לקהלה קדושה אומאן לפרש שיחתו שם על ציון הקדוש, אשר זה חלקו מכל עמלו, בפרט בעת שנסע בקיץ… לביתו, ובחזרתו היה לו לסובב דרכו דרך אומאן. וכמדמה לי… הוא המדה… לו מניעות רבות ועצומות… שכל הענינים, הנוגעים להחזקת… הסתלקותו, נתעוררים תמיד… שעור. אך באמת אין שום מניעה בענין, והמניעות הם רק בשביל החשק, ומהמניעות העצומות יכולין להבין מעלת הנחשק, כידוע לו כל זה. והנה בכל זה יש הרבה לדבר, אשר לא יספיקו המון יריעות לבאר אפס קצה, וגם כשאני מתועד עמו לפעמים לעתים רחוקות, אי אפשר לדבר עמו ככל אשר עם לבבי מרב הטרדות הסובבין אותו, אך לחכם ונדיב וטוב לבב כמותו, יספיקו דברי אלה להבין מהם דברים הרבה.
והעקר – שמעתה יראה לתקן כל הענינים שרמזתי לו במכתבי זה, ויזהר להיות על כל פנים פעם אחד בכל שנה ושנה באומאן, חק ולא יעבר, ולא יעצרו הגשם והשלג ולא שום מניעה בעולם. וגם ישתדל לראות את עצמו עמנו בכל פעם. אם אפשר לו לבוא אלינו על ראש השנה, בעת שאנחנו מקבצים יחד מה טוב, ועל כל פנים בכל עת שיזכה להיות באומאן, יהיה בהתראות פנים עם כמה אנשי שלומנו. וגם ראוי לו לבקש אותנו שנבוא אליו על איזה ימים, אולי נזכה לדבר עמו מלבבנו להאיר נקדותיו הטובות זה בזה, ונקבל דין מן דין ונעורר את עצמנו ונזכר את עצמנו היכן אנו בעולם, מאין באנו וכו', וכמה נפלאות עשה עמנו, שקרב אותנו לנקדת האמת, לאור צח כזה, אור האורות וכו'. נא ונא, חביבי, שים לבך לדברי האלה, הנאמרים באמת ובתם לבב, למען ייטיב לו ולדורותיו… המפלג… וילכו בדרכו… ד' דברי אמת וצדק… להם בזה ובבא ויותר מזה… אני מכרח להפסיק באמצע הדבור… מבאר הכל בספריו הקדושים. שימו לבבכם אליהם, הפך בה והפך בהם ומהם לא תזוע שאין לך מדה טובה מהם.
נא, ידידי, לכתב לי אגרת מיד ולהודיע לי הכל וגם אפשר שישלח לי איזה סך מסים מה טוב, כי השעה דחוקה מאד, וגם [כי] ידעתי כי אין בידו לפזר כימים הראשונים, עם כל זה את אשר תמצא לעשות בכחו ויותר מכחו, על כן אין ראוי לו לצמצם על זה כל כך, כי הוא קרן הקימת לעד. בפרט כי הוא צריך עתה לנסיעה, ועסק כזה צריך לפזר שחדים הרבה, ראוי לו לפזר גם על השחד להרבות בצדקה לאנשי שלומנו, כי צדקה נקרא "שחד", כמו שכתוב (משלי כא, יד): "שחד בחיק" וכו', זה השחד יצליחו בזה ובבא, ולנדיב לב כל כך אין להאריך יותר.
דברי אוהבו באמת לנצח, דורש שלומו תמיד באהבה וחפץ בהצלחתו בזה ובבא.
הקטן נתן בן מו"ה רבי נפתלי הירץ ז"ל מבראסלב.
…לבנו הותיק, מורנו הרב שלמה נרו יאיר….עוד הפעם כי גם אליו… החפץ באמת לאמתו וה'… ויצליחו בכל אשר יפנה.
דברי אוהבו לנצח נתן הנ"ל.
אנשי שלומנו פורסים שלום כלם באהבה רבה ורחימתן עזיזא ומצפים לשמע כל טוב מאתו, אמן. הצדקת מרת אדיל תחיה, ובנה החכם שיחיה, ובתה המשכלת תחיה, תהלה לאל בחיים ושלום ופורשים שלום באהבה רבה.
גם תדע, שתהלה לאל, צמחה קרן ישועה בענין בית הדפוס, כי בחסדו יתברך ונפלאותיו עזרנו, שכבר פתחו לי את בית הדפוס, אבל לא פתחו כי אם הבית לבדו, וגם זה הוא טובה גדולה לפני, אבל הדפוס בעצמו, דהינו הפרעסע (מכונת הדפוס) עדין חתומה, אך כבר הגיע אגרת מוילנא, שבקרוב יתנו לי רשיון. ה' יגמר בעדי, שיגיע לי רשיון במהרה לטובה, ויפתחו לי את הדפוס, ונזכה להפיץ מעינותיו חוצה למען יתגדל ויתקדש שמו יתברך בעולם, אמן, כן יהי רצון.
האחד זהוב סלק להשליח, ובעל הישועות יושיע מהרה. השני ארבע כנפות, מצא רבי דוד, אך אינו רוצה לנסע לביתו עד אחר שבת קדש, ואמר, שישלחם לו על ידי מקדם. גם נפלאות הוא בעינינו, שרוצה האיש ביקר כל כך, אך בלא זה אינו יכול לעשות דבר, עד שיבוא ידידנו כנ"ל, אך רבי ישראל נרו יאיר מבקש מאתך, וגם אנכי מזרזך בזה, שלמעננו תעשה ותחקר בזה בכל עת שתמצא סוחרים בזה, אולי ימצא בפחות, וגם שיהיה בטוח גדול, אך גמר המשא ומתן אי אפשר עד ביאת ידידנו בשלום וכנ"ל. עתה נכנס רבי דוד נרו יאיר לחדרי, והודיע לי, שמסר השני ארבע כנפות ליד מוסר כתב זה. ומגדל הנחיצות אי אפשר להאריך, והשם יתברך ישמחך וכו'.