גירסא מנוקדת:
יז
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ב' אַחֲרֵי ג' תקפ"ו בְּרֶסְלֶב. לִקְהִלַּת אָדֶעס.
לִידִידִי וַחֲבִיבִי כְּנַפְשִׁי וּלְבָבִי הֲלוֹא הוּא הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג מוֹרֵנוּ הָרַב שִׁמְשׁוֹן נֵרוֹ יָאִיר. שָׁלוֹם וְיֵשַׁע רַב.
מִכְתָּבוֹ הַנָּעִים קִבַּלְתִּי אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן עִם הַיַּיִן גֶּפֶן עַל אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה. כּוֹס יְשׁוּעוֹת יִשָּׂא מֵאֵת ה' בְּרֹב בְּרָכוֹת בְּכָל טוּב בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח.
הֶחֱיִיתַנִי בִּדְבָרֶיךָ הַנְּעִימִים הַמְגַלִּים תְּשׁוּקַת לִבְּךָ אֶל הָאֱמֶת, וּלְהָשִׁיב לְךָ דִּבְרֵי אֱמֶת כִּרְצוֹנְךָ יִקְצְרוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת, כִּי הָיָה מֵהַהֶכְרַח לְהַעְתִּיק כָּל סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וּכְבָר מְבֹאָר בָּהֶם מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, לְפִי מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ, אֵין כָּל דָּבָר נֶעְלָם מִמְּךָ אֲשֶׁר לֹא תִּמְצָאֶנּוּ בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים אִם תְּעַיֵּן בָּהֶם בְּכָל לֵב בֶּאֱמֶת, הֲפֹךְ בָּהֶם וַהֲפֹךְ בָּהֶם וּמֵהֶם לֹא תָּזוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה מֵהֶם.
חֲזַק וֶאֱמַץ אָחִי חֲבִיבִי וִידִידִי, וּזְכֹר אֶת בּוֹרַאֲךָ בְּכָל עֵת אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא וּמַתָּן, מִכָּל שֶׁכֵּן בְּעֵת הַפְּנַאי. לְמַעַן הַשֵּׁם לַחֲטֹף אֵיזֶה שָׁעָה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתְךָ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, כַּאֲשֶׁר הִזְהִירָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, חֲזַק וַחֲזַק בָּזֶה בְּהִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ בְּכָל יוֹם. וְאַל יְבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנֶיךָ מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵיךְ שֶׁיַּעֲבֹר עָלֶיךָ הֵן בְּעִסְקֵי הַגּוּף הֵן בְּעִסְקֵי הַנֶּפֶשׁ הֵן בְּעִסְקֵי מָמוֹן וּמַשָּׂא וּמַתָּן אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַתָּה מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח. כִּי יֵשׁ דִּבּוּרֵי אֱמֶת לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם תָּמִיד אֵיךְ שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, בֵּין בַּעֲלִיָּה בֵּין בִּירִידָה בֵּין בְּטִיבוּ בֵּין בְּעָקוּ חַס וְשָׁלוֹם. וְאֵין שׁוּם תֵּרוּץ בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי "אֱמֶת ה' לְעוֹלָם", הַיְנוּ שֶׁאֱמֶת ה' הוּא לְעוֹלָם תָּמִיד, וְאֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם הָעוֹבֵר עַל הָאָדָם אֵיךְ שֶׁהוּא, שֶׁיּוּכַל לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים חַס וְשָׁלוֹם הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְהַדִּבּוּר הָאֱמֶת מֵאִיר בְּכָל מִינֵי חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה שֶׁבָּעוֹלָם, וְתָמִיד יְכוֹלִין לִמְצֹא פְּתָחִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי דִּבּוּר הָאֱמֶת אֵיךְ שֶׁהוּא, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה עַל פָּסוּק צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן א' ט', קי"ב) עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.
וְהַרְגֵל עַצְמְךָ לֵילֵךְ עִם הַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁתַּמְשִׁיךְ עַצְמְךָ רַק אֶל הָאֱמֶת, וְתַבִּיט תָּמִיד עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְתִרְאֶה לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִפִּיךָ בֶּאֱמֶת תָּמִיד, וְאָז יָאִיר לְךָ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם בְּכָל עֵת, וְתִרְאֶה הַפְּתָחִים לָצֵאת מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר גָּדוֹל, וְתוּכַל לִזְכֹּר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל אָדָם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָא שֶׁהוּא. וּלְמַעַן הַשֵּׁם שֶׁלֹּא יִהְיֶה דְּבָרִים הָאֵלּוּ יְשָׁנִים אֶצְלְךָ חַס וְשָׁלוֹם, מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ אוֹתָם מִכְּבָר, כִּי בֶּאֱמֶת עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתָּ לֵידַע עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן מַגִּיעִים דְּבָרִים אֵלֶּה, וְהָעִקָּר לְקַיְּמָם בִּפְשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת וְשֶׁיִּהְיֶה בְּעֵינֶיךָ בְּכָל יוֹם כַּחֲדָשִׁים. וּבִפְרָט שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הֵם מִתְחַדְּשִׁים לַבְּקָרִים בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ, בִּבְחִינַת (אֵיכָה ג, כג) "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ". וּלְבָאֵר לְךָ עִנְיָן זֶה אִי אֶפְשָׁר בִּכְתָב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וְגַם מִפֶּה לְאֹזֶן מִן הַנִּמְנָע כִּי אִם כְּטִפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל, וְהִנֵּה גַּם עַתָּה אֲנִי טָרוּד, אַךְ תְּשׁוּקָתְךָ הַגְּדוֹלָה וְהָאֲמִתִּית הִכְרִיחַנִי לִכְתֹּב לְךָ דְּבָרַי אֵלֶּה הַמֻּעָטִים הַמַּחֲזִיקִים הַרְבֵּה, וְדַי בָּזֶה כָּעֵת.
וְהִזָּהֵר וְהִזָּהֵר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְאַל תַּנִּיחַ הָעַצְבוּת לְתוֹךְ בֵּיתְךָ בְּשׁוּם אֹפֶן, וּכְבָר יָדַעְתָּ הַרְבֵּה דְּרָכִים וְעֵצוֹת לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְהָעִקָּר עַל יְדֵי שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ' וְכוּ', וְגַם עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא וּבְדִיחוּתָא. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, רַק בָּאתִי לְהַזְכִּירְךָ רָאשֵׁי פְּרָקִים, וְאַתָּה תָּבִין מֵעַצְמְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בָּזֶה כַּמָּה פְּעָמִים, וְכַמְבֹאָר בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כַּמָּה פְּעָמִים.
דִּבְרֵי אוֹהֲבוֹ בֶּאֱמֶת לָנֶצַח הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה מְהֵרָה.
נָתָן בֶּן מוֹרֵנוּ הָרַב נַפְתָּלִי הִירְץ נֵרוֹ יָאִיר מִבְּרֶסְלֶב.
וְשָׁלוֹם רַב לִידִידִי וַחֲבִיבִי הָרַבָּנִי, מוֹרֵנוּ הָרַב צְבִי הִירְשׁ, נֵרוֹ יָאִיר. כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֶמְרוּ גַּם אֵלָיו וּלְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְאֵין צֹרֶךְ לִכְפֹּל הַדְּבָרִים. וְאַתָּה שָׁלוֹם וְתִתְעַנֵּג עַל רֹב שָׁלוֹם, כְּנַפְשְׁךָ וָנֶפֶשׁ אוֹהֲבֶיךָ בֶּאֱמֶת לָנֶצַח, הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתְךָ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה בְּאוּמַאן, בּוֹא יָבוֹא בְּרִנָּה אָז טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח.
נָתָן הַנַּ"ל.
לְכָל בְּנֵי בֵיתִי שָׁלוֹם וְיֵשַׁע רַב.
אֲהוּבִי יְדִידִי, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי מִפִּי יְדִידֵנוּ הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב גֵּרְשׁוֹן, שֶׁנִּמְצָא בְּיַד יְדִידִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב בֶּער מִלִּיפִּיוִויץ כְּתָבִים בִּכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זַ"ל, בְּכֵן תִּרְאוּ לְקַבֵּל מֵאִתּוֹ וּלְשָׁלְחָם לְיָדִי מִיָּד, כִּי הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּל הַכְּתָבִים הָאֵלּוּ הֵם שֶׁלִּי שֶׁקִּבַּלְתִּים בְּעַצְמִי מִיַּד רַבֵּנוּ זַ"ל, כִּי אֵין מִי שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה כִּי אִם אָנֹכִי כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, וַאֲנִי צָרִיךְ אוֹתָם מְאֹד לְעִנְיַן סִפְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, וְיַגִּיעַ מִזֶּה תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל בְּכַמָּה עִנְיָנִים וּזְכוּת הָרַבִּים, וְאֵלָיו אֵינָם נִצְרָכִים כְּלָל, עַל כֵּן יִרְאֶה לְשָׁלְחָם לִי מִיָּד, וַאֲנִי אֶתֵּן לוֹ בְּעַד זֶה שְׁאָרֵי עִנְיָנִים הַנִּצְרָכִים לוֹ. דְּהַיְנוּ תְּפִלּוֹת שֶׁנִּדְפְּסוּ וּתְפִלּוֹת שֶׁלֹּא נִדְפְּסוּ עֲדַיִן רַק הֵם בִּכְתָב וְעוֹד דְּבָרִים כָּאֵלֶּה. נָא מְאֹד לְבַל יְשַׁנֶּה אַחֲרֵי דְּבָרַי, כִּי בֶּאֱמֶת הֵם שֶׁלִּי וְאֵינִי מוֹחֲלָם לוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא קִבְּלָם מִיָּדִי מַמָּשׁ, מִמִּי שֶׁקִּבְּלָם הֵם שֶׁלִּי, כִּי מִיָּדִי בָּאוּ לְיַד הַחֲבֵרִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְנִתְגַּלְגְּלוּ מֵאֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁבָּאוּ לְיָדוֹ, וּבֶאֱמֶת לֹא נְתַתִּים לְשׁוּם אָדָם כִּי אִם לְהַעְתִּיקָם וּלְהַחֲזִירָם לִי מִיָּד. וְעַתָּה אֵינָם נִצְרָכִים לוֹ רַק אֲנִי צָרִיךְ לָהֶם מִכַּמָּה טְעָמִים עַל כֵּן חוֹבָה עָלָיו לְהַחֲזִירָם לִי מִיָּד, וּמֻבְטְחָנִי בּוֹ שֶׁיְּקַיֵּם דְּבָרַי וּבָזֶה יִגְרֹם זְכוּת הָרַבִּים לְדוֹרוֹת וְיִגְדַּל שְׂכָרוֹ, מֵאֲשֶׁר יִהְיוּ כְּבוּשִׁים בְּיָדוֹ בְּאִסּוּר גְּזֵלָה חַס וְשָׁלוֹם כַּנַּ"ל, וְאֵין לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר לְאִישׁ כָּשֵׁר וְאוֹהֵב נֶאֱמָן כְּמוֹתוֹ.
דִּבְרֵי אוֹהֲבָם בֶּאֱמֶת.
נָתָן הַנַּ"ל.
גירסא לא מנוקדת:
יז
ברוך השם, יום ב' אחרי ג' תקפ"ו ברסלב. לקהלת אדעס.
לידידי וחביבי כנפשי ולבבי הלוא הוא הרבני המפלג מורנו הרב שמשון נרו יאיר. שלום וישע רב.
מכתבו הנעים קבלתי אור לארבעה עשר בניסן עם היין גפן על ארבע כוסות של גאלה. כוס ישועות ישא מאת ה' ברב ברכות בכל טוב בזה ובבא לנצח.
החייתני בדבריך הנעימים המגלים תשוקת לבך אל האמת, ולהשיב לך דברי אמת כרצונך יקצרו המון יריעות, כי היה מההכרח להעתיק כל ספרי רבנו ז"ל, וכבר מבאר בהם מה שיש בו לכל אחד ואחד לפי מדרגתו, לפי מקומו ושעתו בשבתו בביתו ובלכתו בדרך, אין כל דבר נעלם ממך אשר לא תמצאנו בספרים הקדושים והנוראים אם תעין בהם בכל לב באמת, הפך בהם והפך בהם ומהם לא תזוע שאין לך מדה טובה מהם.
חזק ואמץ אחי חביבי וידידי, וזכר את בוראך בכל עת אפלו בשעת המשא ומתן, מכל שכן בעת הפנאי. למען השם לחטף איזה שעה לפרש שיחתך לפניו יתברך, כאשר הזהירנו רבנו ז"ל פעמים אין מספר, חזק וחזק בזה בהתחזקות חדש בכל יום. ואל יבהלוך רעיוניך משום דבר שבעולם, ואיך שיעבר עליך הן בעסקי הגוף הן בעסקי הנפש הן בעסקי ממון ומשא ומתן איך שיהיה איך שיהיה, אתה מקומך אל תנח. כי יש דבורי אמת לדבר לפני המקום ברוך הוא בכל יום תמיד איך שעובר על האדם, בין בעליה בין בירידה בין בטיבו בין בעקו חס ושלום. ואין שום תרוץ בעולם כלל, כי "אמת ה' לעולם", הינו שאמת ה' הוא לעולם תמיד, ואין שום דבר שבעולם העובר על האדם איך שהוא, שיוכל להסתיר ולהעלים חס ושלום האמת של השם יתברך. כי אמת הוא אור השם יתברך בעצמו, והדבור האמת מאיר בכל מיני חשך ואפלה שבעולם, ותמיד יכולין למצא פתחים לשוב להשם יתברך על ידי דבור האמת איך שהוא, כמבאר כל זה על פסוק צהר תעשה לתבה, בשני מקומות (לקוטי מוהר"ן א' ט', קי"ב) עין שם היטב.
והרגל עצמך לילך עם התורה הזאת שתמשיך עצמך רק אל האמת, ותביט תמיד על האמת לאמתו, ותראה להוציא הדבור מפיך באמת תמיד, ואז יאיר לך אור השם יתברך בכל מקום אשר אתה שם בכל עת, ותראה הפתחים לצאת מחשך לאור גדול, ותוכל לזכר בהשם יתברך תמיד. כי הוא יתברך נמצא בכל עת ובכל מקום ובכל אדם באיזה מדרגא שהוא. ולמען השם שלא יהיה דברים האלו ישנים אצלך חס ושלום, מחמת שנדמה לך שאתה יודע אותם מכבר, כי באמת עדין לא התחלת לידע עד היכן עד היכן מגיעים דברים אלה, והעקר לקימם בפשיטות באמת ושיהיה בעיניך בכל יום כחדשים. ובפרט שדברים אלו הם מתחדשים לבקרים בכל יום מחדש, בבחינת (איכה ג, כג) "חדשים לבקרים רבה אמונתך". ולבאר לך ענין זה אי אפשר בכתב על פני השדה, וגם מפה לאזן מן הנמנע כי אם כטפה מן הים הגדול, והנה גם עתה אני טרוד, אך תשוקתך הגדולה והאמתית הכריחני לכתב לך דברי אלה המעטים המחזיקים הרבה, ודי בזה כעת.
והזהר והזהר להיות בשמחה תמיד, ואל תניח העצבות לתוך ביתך בשום אפן, וכבר ידעת הרבה דרכים ועצות להתחזק בשמחה תמיד, והעקר על ידי שלא עשני גוי וכו' וכו', וגם על ידי מלי דשטותא ובדיחותא. ואין להאריך בזה, רק באתי להזכירך ראשי פרקים, ואתה תבין מעצמך כאשר דברנו בזה כמה פעמים, וכמבאר בספריו הקדושים כמה פעמים.
דברי אוהבו באמת לנצח המצפה לראותו בשמחה מהרה.
נתן בן מורנו הרב נפתלי הירץ נרו יאיר מברסלב.
ושלום רב לידידי וחביבי הרבני, מורנו הרב צבי הירש, נרו יאיר. כל הדברים האלה נאמרו גם אליו ולכל אנשי שלומנו, ואין צרך לכפל הדברים. ואתה שלום ותתענג על רב שלום, כנפשך ונפש אוהביך באמת לנצח, המצפה לראותך על ראש השנה הבא עלינו לטובה באומאן, בוא יבוא ברנה אז טוב לו בזה ובבא לנצח.
נתן הנ"ל.
לכל בני ביתי שלום וישע רב.
אהובי ידידי, הנה שמעתי מפי ידידנו הותיק מורנו הרב גרשון, שנמצא ביד ידידי הרבני מורנו הרב בער מליפיוויץ כתבים בכתיבת יד רבנו ז"ל, בכן תראו לקבל מאתו ולשלחם לידי מיד, כי הוא יודע בעצמו שכל הכתבים האלו הם שלי שקבלתים בעצמי מיד רבנו ז"ל, כי אין מי שקבל ממנו כתיבת ידו הקדושה כי אם אנכי כידוע לכל, ואני צריך אותם מאד לענין ספרי רבנו ז"ל, ויגיע מזה תועלת גדול בכמה ענינים וזכות הרבים, ואליו אינם נצרכים כלל, על כן יראה לשלחם לי מיד, ואני אתן לו בעד זה שארי ענינים הנצרכים לו. דהינו תפלות שנדפסו ותפלות שלא נדפסו עדין רק הם בכתב ועוד דברים כאלה. נא מאד לבל ישנה אחרי דברי, כי באמת הם שלי ואיני מוחלם לו בשום אפן, ואפלו אם לא קבלם מידי ממש, ממי שקבלם הם שלי, כי מידי באו ליד החברים אנשי שלומנו, ונתגלגלו מאחד לחברו עד שבאו לידו, ובאמת לא נתתים לשום אדם כי אם להעתיקם ולהחזירם לי מיד. ועתה אינם נצרכים לו רק אני צריך להם מכמה טעמים על כן חובה עליו להחזירם לי מיד, ומבטחני בו שיקים דברי ובזה יגרם זכות הרבים לדורות ויגדל שכרו, מאשר יהיו כבושים בידו באסור גזלה חס ושלום כנ"ל, ואין להאריך יותר לאיש כשר ואוהב נאמן כמותו.
דברי אוהבם באמת.
נתן הנ"ל.
כתיבת תגובה