עלים לתרופה אות לב', מכתבי רבי נתן מברסלב

גירסא מנוקדת:

לב

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שַׁחֲרִית יוֹם ד' חַיֵּי שָׂרָה תקצ"א בְּרֶסְלֶב.

שָׁלוֹם כַּנָּהוּג.

מִכְתָּבוֹ קִבַּלְתִּי, גַּם שְׁלשָׁה רוּבָּל חָדָשׁ, תְּשׁוּאַת חֵן חֵן לוֹ עַל זֶה. וְהִנֵּה מִכְתָּבְךָ הָיָה לִי לְנַחַת גָּדוֹל, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁמִּכְתָּבַי עוֹשִׂים רֹשֶׁם טוֹב אֶצְלְךָ, וּבֶאֱמֶת כֻּלָּם נִכְתְּבוּ בִּתְשׁוּעַת ה', עַל יְדֵי גֹּדֶל תְּשׁוּקַת הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁלָּנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

נָא בְּנִי חֲזַק וֶאֱמַץ וְתַתְמִיד בְּלִמּוּדְךָ הֵיטֵב, לִלְמֹד כַּמָּה שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם, וְגַם לוֹמַר תְּהִלִּים וּתְפִלּוֹת בְּכָל יוֹם, וְגַם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתְךָ בְּכָל יוֹם וּלְרַחֵם עַל עַצְמְךָ בְּכָל יוֹם. וְאִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן, וְאִם לָאו לָאו. עָלֵינוּ לַעֲמֹד כְּרָשׁ וְאֶבְיוֹן לְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם לְהַצִּיל נַפְשֵׁנוּ, אוּלַי יְרַחֵם. וְלֹא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק מֵעֹצֶם אַהֲבָתְךָ מִלִּכְתֹּב לְךָ מְעַט מִמַּה שֶּׁאָמַרְתִּי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ הֶעָבַר. וְתַמְצִית הָעִנְיָן מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית יח, א): "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". יוֹשֵׁב לְשׁוֹן הַמְתָּנָה וְעַכָּבָה זְמַן רַב, כְּמוֹ (דְּבָרִים א, מו): "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים". הַיְנוּ שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹהוּת בְּחִינַת וַיֵּרָא אֵלָיו ה', כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיּוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל פֶּתַח אֹהֶל הַקְּדֻשָּׁה זְמַן רַב. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, וַחֲמִימוּת הַיּוֹם שֶׁהֵם כְּלַל הַתַּאֲווֹת בּוֹעֵר אוֹתוֹ הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל הַפֶּתַח יָמִים וּזְמַנִּים רַבִּים, בְּחִינַת "וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". וְהָבֵן הֵיטֵב, כִּי אִיתָא בִּדְבָרָיו זַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' מח) שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם אֵצֶל הַפֶּתַח וְהוּא שָׁב לְאָחוֹר, אוֹ שֶׁמִּשְׁתַּטֵּחַ וּמִתְפַּשֵּׁט אָז כְּנֶגְדּוֹ הַבַּעַל דָּבָר וְכוּ', אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת וְחָס עַל חַיָּיו בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ שָׁב לְאָחוֹר, וְאֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין אֵצֶל פֶּתַח אֹהֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא אֹהֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאֹהֶל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אַף עַל פִּי שֶׁחֹם הַיּוֹם בּוֹעֵר חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי זֶה "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" וְכוּ'.

וְיֶתֶר מִזֶּה מְבֹאָר אֶצְלִי בַּאֲרִיכוּת יוֹתֵר (עַיֵּן לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת אִישׁוּת ד, יט). וּבַיָּמִים הַלָּלוּ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלַי אוֹ מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמְּךָ וְכַיּוֹצֵא בְּךָ, אֲנִי נִזְכָּר בְּכָל פַּעַם "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל" וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכִּלְיוֹן עֵינַיִם קָשֶׁה מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה בְּכָל עֵת, עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁהִזְהִירָנוּ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ"ל. וּבִפְרָט שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עוֹסְקִים קְצָת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמִצְווֹת אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ. יָתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ, כִּי הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, וְלוֹמַר בְּשִׂמְחָה 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב' וְכוּ', וּלְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין וְכוּ'.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל עֵת, שֶׁיִּתְקַיֵּם מְהֵרָה (יְשַׁעְיָה יב, ג) "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְּשׁוּעָה", כְּתַרְגּוּמוֹ 'וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת [לִמּוּד חָדָשׁ] וְכוּ' מִבְּחִירֵי צַדִּיקַיָּא'.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

כְּבוֹד אָבִי נֵרוֹ יָאִיר הוּא אֶצְלִי מִיּוֹם א' עַד הַיּוֹם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם כִּבּוּד אָב בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

גירסא לא מנוקדת:

לב
בעזרת השם יתברך, שחרית יום ד' חיי שרה תקצ"א ברסלב.
שלום כנהוג.
מכתבו קבלתי, גם שלשה רובל חדש, תשואת חן חן לו על זה. והנה מכתבך היה לי לנחת גדול, כי אני רואה שמכתבי עושים רשם טוב אצלך, ובאמת כלם נכתבו בתשועת ה', על ידי גדל תשוקת הרצונות והכסופין שלנו להשם יתברך.
נא בני חזק ואמץ ותתמיד בלמודך היטב, ללמד כמה שעות בכל יום, וגם לומר תהלים ותפלות בכל יום, וגם לפרש שיחתך בכל יום ולרחם על עצמך בכל יום. ואם יתן השם יתברך יתן, ואם לאו לאו. עלינו לעמד כרש ואביון לבקש מתנת חנם להציל נפשנו, אולי ירחם. ולא אוכל להתאפק מעצם אהבתך מלכתב לך מעט ממה שאמרתי בשבת קדש העבר. ותמצית הענין מרמז בפסוק (בראשית יח, א): "והוא ישב פתח האהל כחם היום". יושב לשון המתנה ועכבה זמן רב, כמו (דברים א, מו): "ותשבו בקדש ימים רבים". הינו שאין האדם זוכה להתגלות אלהות בחינת וירא אליו ה', כי אם על ידי שיושב וממתין ומתעכב אצל פתח אהל הקדשה זמן רב. ואף על פי שבתוך כך עובר עליו מה שעובר, וחמימות היום שהם כלל התאוות בוער אותו הרבה, אף על פי כן הוא אינו מניח את מקומו חס ושלום, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים וזמנים רבים, בחינת "והוא יושב פתח האהל כחם היום". והבן היטב, כי איתא בדבריו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' מח) שלפעמים האדם אצל הפתח והוא שב לאחור, או שמשתטח ומתפשט אז כנגדו הבעל דבר וכו', אבל מי שחושב על תכליתו הנצחי באמת וחס על חייו באמת, אינו שב לאחור, ואינו זז ממקומו חס ושלום בשום אפן, רק הוא יושב וממתין אצל פתח אהל הקדשה שהוא אהל בית המדרש ואהל הצדיקים והכשרים אף על פי שחם היום בוער חס ושלום. ועל ידי זה "וירא אליו ה'" וכו'.
ויתר מזה מבאר אצלי באריכות יותר (עין לקוטי הלכות אישות ד, יט). ובימים הללו בכל מה שעובר עלי או מה שאני שומע ממך וכיוצא בך, אני נזכר בכל פעם "והוא ישב פתח האהל" וכו' כנ"ל. ואף על פי שהכליון עינים קשה מאד, אף על פי כן צריכין להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בשמחה בכל עת, על פי הדרכים שהזהירנו אדוננו מורנו ורבנו ז"ל. ובפרט שבתוך כך עוסקים קצת בתורה ותפלה ומצוות אשר הם חיינו ושמחתנו. יתר מזה אי אפשר להאריך, כי הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, ולומר בשמחה 'אשרינו מה טוב' וכו', ולהניח טלית ותפלין וכו'.
דברי אביך המצפה לישועות חדשות בכל עת, שיתקים מהרה (ישעיה יב, ג) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", כתרגומו 'ותקבלון אולפן חדת [למוד חדש] וכו' מבחירי צדיקיא'.
נתן מברסלב.
כבוד אבי נרו יאיר הוא אצלי מיום א' עד היום, השם יתברך יזכנו לקים כבוד אב באמת כראוי, ובשמחה גדולה.