עלים לתרופה (הקדמה)

גירסא מנוקדת:

סֶפֶר עָלִים לִתְרוּפָה

הַנִּקְרָא מִכְתְּבֵי מוֹהֲרַנַ"ת

וְהוּא מִּכְתְּבֵי מוֹרֵנוֹ הָרַב רַבִּי נָתָן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, תַּלְמִיד מוּבְהָק שֶׁל אַדְמוֹ"ר מוֹהֲרַ"ן מִבְּרֶסְלֶב זְצוּקַ"ל, אֹשֶׁר כָּתַב לְבָנָיו וְלְתַלְמִידָיו אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְדוֹרוֹתָם דִּבּוּרֵי יִרְאַת שָׁמַיִם וְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל, הִתְחַזְּקוּת נִפְלָא וְעֵצוֹת קְדוֹשׁוֹת לַעֲבוֹדַת הַ' יִתְבָּרַךְ, הַנּוֹבְעִים מִתּוֹרַת אַדְמוֹ"ר נַחַל נובֵעַ מְקוֹר חָכְמָה זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן.

אַשְׁרֵי לְמֵי שֶׁיְּעַיֵּן בָּהֶם תָּמִיד עַד שֶׁיֻּחְקְקוּ הַדְּבָרִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּלִבּוֹ לְעוּבְדָא וּלְמַעֲשֶׂה לְטּוֹב לוֹ כָּל הַיָּמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

בְּמַהֲדוּרָה זוֹ נוֹסְפוּ מִכְתָּבִים וְהַשְׁמָטוֹת מִכְּתַב יָד שֶׁנִּמְצָא בִּרְשׁוּת ר' גְּדַלְיָה זְאֵב ב"ר מְנַשֶּׁה בְּאַרְסְקִיעַ זַצַ"ל מֵאוּמָּן, חֲתָנוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִטּוֹלְטְשִׁין זַצַ"ל.

הַקְדָּמָה

אָמַר הַמְלַקֵּט, יָדוּעַ מַה שֶּׁדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת פִּנְחָס (בַּמִּדְבָּר רַבָּה כא, יד), מַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה עַל יְהוֹשֻׁעַ, יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, וְהוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים וְכוּ'. הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ. "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" וְכוּ' (בַּמִּדְבָּר כז, יח), לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כז, יח) "נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פְּרִיָּה".

וְהִנֵּה גַּם אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם בְּדוֹרוֹתֵינוּ אֵלֶּה מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ וְלֹא שָׁמַעְנוּ מֵאִישׁ אֶחָד שֶׁיְּשָׁרֵת אֶת רַבּוֹ בְּאוֹפֶן כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ מִמּוֹרֵנוּ הָרַב ר' נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי מַמָּשׁ נִתְקַיֵּם בּוֹ 'לֹא מָשׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל' – אָהֳלוֹ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁל רַבֵּנוּ אוֹר הָאוֹרוֹת בַּעַל לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, כִּי מַמָּשׁ הָיָה דָּבוּק וּמְקֻשָּׁר אֵלָיו בְּהִתְקַשְּׁרוּת וּדְבֵקוּת אֲמִתִּי, בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ וּבְבִטּוּל הַרְגָּשׁוֹת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי בְּכָל תְּנוּעוֹתָיו – בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר וּבְמַחֲשָׁבָה, בְּשִׁבְתּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ בְּשָׁכְבּוֹ וּבְקוּמוֹ.

וְכָל שִׂיחוֹתָיו וְסִפּוּרָיו וְעִנְיָנָיו, הַכֹּל הָיָה סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ רַק עַל קוֹטֶב עִנְיָן זֶה, לְהוֹדִיעַ וּלְפַרְסֵם גְּדֻלַּת קְדֻשַּׁת מַעֲלַת רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וּגְדֻלַּת קְדֻשַּׁת מַעֲלַת מַאֲמָרֵי תּוֹרוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים וְשִׂיחוֹתָיו וְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו וְכָל עִנְיָנָיו. לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרוֹתָיו וְכוּ', לְהָפִיץ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה, כִּי זֶה כָּל אָדָם. וְכָל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצֶוֶת לָזֶה וּבִשְׁבִיל זֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת דַּף ו:). וְאִלְמָלֵא זָכוּ הָעוֹלָם, עַל כָּל פָּנִים גַּם עַכְשָׁיו זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהַנּוֹת מֵאוֹרוֹ, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם בָּא לִידֵי תִּקּוּנוֹ בִּשְׁלֵמוּת, (וְכַמְבוֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר).

וְהִנֵּה הָאִישׁ הַזֶּה מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא נָתַן שֵׁנָה לְעֵינָיו וּלְעַפְעַפָּיו תְּנוּמָה, וְכָל יְמֵי חַיָּיו הָיָה עוֹסֵק רַק בְּעִנְיָן זֶה, לִדְלוֹת וּלְהַשְׁקוֹת מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים וּלְפַרְסֵם שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם. וְעָסַק בָּזֶה בִּשְׁקִידָה רַבָּה מְאוֹד וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאוֹד אֲשֶׁר לא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר, וּזְכוּת רַבּוֹ הַקָּדוֹש מְסַיַּעְתּוֹ, כִּי זָכָה לְמַדְרֵגָה גְּבוֹהָה וְעֶלְיוֹנָה מְאוֹד בַּעֲבוֹדַת ה' וּבְהַשָׂגַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהַכֹּל הָיָה בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר וּבְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי וַעֲנָוָה שְׁלֵמָה, מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כְּלָל. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּפְרָטִיּוּת עִנְיָן זֶה, לֹא בִּכְתָב וְלֹא בְּעַל פֶּה.

וְהָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאוֹד. כִּי זָכָה לִלְמוֹד הַרְבֵּה בִּפְשִׁיטוּת, שַׁ"ס וּפוֹסְקִים וּמִדְרָשִׁים וְזוֹהַר הַקָּדוֹש וְסִפְרֵי קַבָּלָה וּשְׁאָר סִפְרֵי קוֹדֶשׁ, עַד שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע קְצָת מִסֵדֶּר לִמּוּדוֹ, הָיָה מְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ כִּי בִּלְתִּי אֶפְשָׁר דָּבָר זֶה, אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר שֶׁיּוֹמָם וָלַיְלָה אֵינוֹ עוֹסֵק רַק בְּסֵדֶר לִמּוּדוֹ.

וּמִלְּבַד זֶה הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה מְאוֹד בַּעֲבוֹדַת ה' – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה, כִּי הָיָה מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ בְּכֹחַ עָצוּם וּבְהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל וּבִדְבֵקוּת נִפְלָא. גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת גָּדוֹל, כִּי הָיָה רָגִיל לוֹמַר בְּכָל יוֹם מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים הַרְבֵּה, וּבְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל וּבִבְכִיָּה עֲצוּמָה וּבְקוֹלוֹת וּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, וּבְלֵב נִשְׁבָּר בֶּאֱמֶת כָּזֶה אֲשֶׁר לֹא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר, וְכָל הַשּׁוֹמֵעַ תְּצִלֶּינָה אָזְנָיו. וְרַבִּים רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל גַּם מֵהֲמוֹן עַם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מְקוֹרָבִים אֵלָיו כְּלָל וְכִמְעַט שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אוֹתוֹ בְּפָנָיו כְּלָל, נִתְעוֹרְרוּ לְתֻמָּם בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, עַל יְדֵי שֶׁשָּׁמְעוּ תְּפִלָּתוֹ וַאֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁלּוֹ וְסֵדֶר תִּקּוּן חֲצוֹת שֶׁלּוֹ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם עִנְיָן זֶה.

גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ, וּלְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְתַחֲנוּנִים וְכוּ', שָׁעוֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם. עַד שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע סֵדֶר עֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ, הָיָה מְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר דָּבָר זֶה, אִם לֹא שֶׁמְּבַלֶּה כָּל יָמָיו וְלֵילוֹתָיו עַל תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים כַּנַּ"ל.

גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם לְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה נִפְלָאִים, עַל פִּי הַהַקְדָּמוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וּלְסַדְּרָם הֵיטֵב וּלְכָתְבָם עַל הַסֵּפֶר, כַּמּוּבָן קְצָת מֵחִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּסִפְרוֹ לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת.

גַּם הָיָה עוֹסֵק בְּסִפְרֵי רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ בְּכַמָּה וְכַמָּה הַעְתָּקוֹת, וּלְלַבְּנָם וּלְסַדְּרָם בְּכָל פַּעַם בְּסֵדֶר יוֹתֵר נָכוֹן, וּלְבָרֵר הָעֵצוֹת וְהַדְּרָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם לְמַעֲשֶׂה, כַּמּוּבָן מִסֵּפֶר קִצּוּר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן וְלִקּוּטֵי עֵצוֹת. וְגַם בְּעִנְיָן זֶה הָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל, כִּי סִדְּרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים, וּבְכָל פַּעַם בְּאוֹפֶן אַחֵר, כַּיָּדוּעַ לְהַיּוֹדְעִים גַּם בָּזֶה.

גַּם הָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה לְסַדֵּר תְּפִלּוֹת עַל סֵדֶר כָּל מַאַמְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְגַם בָּזֶה הָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל מְאוֹד, כַּמּוּבָן מִזֶּה בְּסִפְרוֹ לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת הַנִּדְפָּסִים, לְבַד מִמַּה שֶּׁנִּשְׂרְפוּ הַרְבֵּה הַרְבֵּה חִבּוּרִים מִסֵּדֶר לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ, מַה שֶּׁלּא זָכוּ הָעוֹלָם לִרְאוֹתָם וּלְהַנּוֹת מֵהֶם כְּלָל, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ.

לְבַד מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ כִּמְעַט בְּכָל יוֹם לִכְתּוֹב מִכְתָּבִים הַרְבֵּה וּבַאֲרִיכוּת, בִּדְבָרִים הַמְּשִׁיבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ, לַאֲנָשִׁים רַבִּים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אֲשֶׁר זָכוּ לִשְׁתּוֹת בַּצָּמָא אֶת דְּבָרָיו כַּיָּדוּעַ. וְכָל מִי שֶׁשָּׁמַע וְיָדַע קְצָת מֵעִנְיַן סֵדֶר כְּתָבָיו הַנַּ"ל, הָיָה מְשַׁעֵר בְּלִבּוֹ כִּי בִּלְתִּי אֶפְשָׁר דָּבָר זֶה, אִם לֹא שֶׁמְּבַלֶּה כָּל יָמָיו עַל כְּתִיבַת עִנְיָנִים הַנַּ"ל.

וְיוֹתֵר עַל זֶה, מַה שֶּׁעָסַק כָּל יָמָיו לְיַסֵּד 'הַבִּנְיָן הַקָּדוֹש' שֶׁל רַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וּלְהַדְפִּיס סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כַּמָּה פְּעָמִים, וּלְיַסֵּד וְלִבְנוֹת הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹש שֶׁלּוֹ. וּבְכָל פְּרָט וּפְרָט מֵעִנְיָנִים הַנַּ"ל, הָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל עִם רַבִּים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹמְכֵי נַפְשׁוֹ, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הָיָה צָרִיךְ לְבַלּוֹת זְמַן הַרְבֵּה עַל זֶה, וְלַעֲסוֹק בִּנְסִיעוֹת רַבּוֹת בִּשְׁבִיל זֶה. לְבַד מֵאֲשֶׁר רַבִּים קָמוּ עָלָיו, וְהָיוּ לוֹ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת וּמְסִירוּת נֶפֶשׁ עָצוּם מְאוֹד, קוֹדֶם שֶׁזָּכָה לִגְמוֹר כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן מֵעִנְיָנִים הַנַּ"ל.

וְיוֹתֵר עַל זֶה מַה שֶּׁזָּכָה לְלַמֵּד מִתּוֹרַת רַבּוֹ לַאֲחֵרִים, וְהָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְקָרֵב אוֹתָם לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְהָיָה מְבַלֶּה עַל זֶה זְמַן הַרְבֵּה, כַּיָּדוּעַ כַּמָּה יְגִיעוֹת צְרִיכִין לָזֶה, וְכַמָּה זְמַן צְרִיכִין לְבַלּוֹת עַל זֶה, קוֹדֶם שֶׁזּוֹכִין לַעֲזוֹר לְבַעַל בְּחִירָה אֶחָד, וּלְקָרֵב אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ. וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁהָיָה לוֹ עֵסֶק גָּדוֹל עִם אֲנָשִׁים רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁעָסַק עִמָּהֶם בְּעִנְיָן זֶה לְקָרֵב אוֹתָם לַעֲבוֹדַת ה', עַל יְדֵי הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְהַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁקִּבֵּל מֵרַבּוֹ זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. לְבַד מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ לִכְתּוֹב מִכְתָּבִים רַבִּים בְּכָל יוֹם לְרַבִּים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, לְהָשִׁיב לְכָל אֶחָד עַל שְׁאֵלָתוֹ, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ, וּלְחַזֵּק לְבָבָם רַק בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם.

וְהִנֵּה הַרְבֵּה מֵחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ הַנּוֹדָעִים לָנוּ וְנִמְצָאִים בְּיָדֵינוּ, נִדְפְּסוּ כְּבָר בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְהֵן הֵם הַלִּקּוּטֵי עֵצוֹת וְלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת וְלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְכוּ'. וּבְעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חַיִל, וְעָשׂוּ רוֹשֶׁם גָּדוֹל בָּעוֹלָם, כִּי נִתְפַּשְּׁטוּ בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל וְהָיָה לָהֶם לִמְשִׁיבַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ.

וְהֵן עַתָּה שַׂמְנוּ לִבֵּנוּ לְחַפֵּשׂ אַחַר מִכְתָּבִים שֶׁלּוֹ הַמְפֻזָּרִים בֵּין רַבִּים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְלֹא הִשַּׂגְנוּ אוֹתָם גַּם אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, כִּי זֶה שָׁנִים רַבּוֹת אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאִי אֶפְשָׁר לְקַבְּצָם עוֹד. לְבַד רְאֵה זֶה אֲשֶׁר מָצָאנוּ תּוֹדָה לָאֵל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְחֶמְלָתוֹ הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר חָמַל עָלֵינוּ לָשׂוּם לָנוּ שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וְלִהְיוֹת לָנוּ לִפְלֵטָה גְּדוֹלָה גַּם קְצָת מֵהַמִּכְתָּבִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ, וְיָגַעְנוּ וּמָצָאנוּ אֵצֶל בְּנוֹ הַוָּתִיק וְחָסִיד הַמֻּפְלָג וְכוּ' מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲשֶׁר נִמְצָא בְּיָדוֹ תַּכְרִיךְ כְּתָבִים גָּדוֹל, מֵהַמִּכְתָּבִים הָרַבִּים אֲשֶׁר כָּתַב לוֹ אָבִיו מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וַיְהִי אֶצְלוֹ לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה. רָאוּ עֵינֵינוּ וַיִּשְׂמַח לִבֵּנוּ וַתְּחִי נַפְשֵׁנוּ. וְצֵרַפְנוּ לָזֶה גַּם אֵיזֶה מִכְתָּבִים הַנִּמְצָאִים בְּיַד שְׁאָר אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ. כִּי יָדַעְנוּ שֶׁרְצוֹנוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה שֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ גַּם מִכְתָּבָיו הַקְּדוֹשִׁים בָּעוֹלָם, לְמַעַן יְסַפֵּרוּ דּוֹר אַחֲרוֹן מֵהַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שֶׁנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם, מֵעִנְיַן קְצָת הִתְגַּלּוּת קְדֻשַּׁת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה בָּעוֹלָם, בִּפְרָט עַל יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּתְקָרֵב אֵלָיו מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה.

וְעִקַּר הַדָּבָר לְהַחֲיוֹת עַם רַב מִיִּשְׂרָאֵל, וּלְהָשִׁיב אֶת נַפְשָׁם בְּשִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם, עַל יְדֵי כָּל דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנֶּאֱמָרִים בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וְיֵשׁ בָּהֶם חָכְמָה נִפְלָאָה וְשֵׂכֶל אֲמִתִּי וְנִפְלָא, וּמַעְיְנֵי הַיְּשׁוּעָה הַנּוֹבְעִים מִמְּקוֹר נְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ "הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה", (כַּמְבוֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר מֵעִנְיָן זֶה בַּאֲרִיכוּת נִפְלָא). וְהַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר יִמְצָא הַמְעַיֵּן בְּמִכְתָּבִים אֵלּוּ בְּכָל הָעִנְיָנִים, הֵן בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה הֵן בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְכַיּוֹצֵא, אִי אֶפְשָׁר לְפָרְטָם כִּי רַבִּים הֵמָּה, אַךְ הַמְעַיֵּן בֶּאֱמֶת מֵאֵלָיו יְבִינֵם, וְיִרְאוּ עֵינָיו וְיִשְׂמַח לִבּוֹ וְכוּ'.

וּמֵחֲמַת כִּי אֵלּוּ הַמִּכְתָּבִים רֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם מִמַּה שֶּׁהֵשִׁיב לִבְנוֹ הֶחָסִיד וְכוּ' מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, עַל כֵּן רָאִינוּ לְהַזְכִּיר מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל הָרַב יִצְחָק הַנַּ"ל, כִּי הָיָה אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלקִים וְכוּ' מִנְּעוּרָיו. וְעָסַק הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה וּבַעֲבוֹדַת ה' כָּל יָמָיו, וְגַם קְצָת בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. וְכָל יָמָיו לֹא נֶהֱנָה מִשֶּׁל אֲחֵרִים, רַק אַדְּרַבָּא הָיָה מְהַנֶּה לַאֲחֵרִים יוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתּוֹ, בַּעַל צְדָקוֹת וּמַכְנִיס אוֹרְחִים, וְהָיָה בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת, וּמְעוֹרָב בְּדַעַת עִם הַבְּרִיּוֹת, וּמָצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִי"ם וְאָדָם. וּבְּסוֹף יָמָיו זָכָה לִקְבּוֹעַ דִּירָתוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בְּעִיר הַקּוֹדֶשׁ צְפָת תובב"א, וְגַם שָׁם הָיָה נִכְבָּד וְחָשׁוּב מְאוֹד בְּעֵינֵי כֻּלָּם, וְנִפְטַר בְּשֵׁם טוֹב, וּמְקוֹם קְבוּרָתוֹ סָמוּךְ מַמָּשׁ לְקֶבֶר הָרַב הַקָּדוֹש בַּעַל הַמְחַבֵּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ בֵּית יוֹסֵף וְכוּ', כַּיָּדוּעַ.

עַל כֵּן אַל יִפּוֹל לֵב אָדָם עָלָיו, בִּרְאוֹתוֹ מַה שֶּׁהִרְבָּה לְאוֹנֵן וּלְקוֹנֵן וּלְהִתְמַרְמֵר כָּל כָּךְ עַל רִבּוּי מַחֲשָׁבוֹת הַטּוֹרְדוֹת וְכוּ', כִּי הַכֹּל הָיָה רַק מֵחֲמַת גּוֹדֶל תֻּמָּתוֹ וְצִדְקָתוֹ, עַל כֵּן הָיָה נִבְהַל וְנֶחְפַּז וְנֶחֱרַד מְאוֹד מֵאֵיזֶהוּ פְּגָם כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ רַק בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד, וַאֲפִלּוּ בְּשׁוֹגֵג וּבְאוֹנֶס, כִּי שְׁגָגוֹת דּוֹמוֹת לוֹ כִּמְזִידוֹת, וְקַלּוֹת דּוֹמוֹת לוֹ כַּחֲמוּרוֹת, וּכְעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (חֲגִיגָה ה.).

וּמִזֶּה בְּעַצְמוֹ יוּכַל הַמְעַיֵּן בֶּאֱמֶת, לְהִתְפַּלֵּא מְאוֹד בְּיוֹתֵר עַל גּוֹדֶל תֻּמָּתוֹ וְצִדְקָתוֹ וְיִרָאתוֹ וַחֲסִידוּתוֹ שֶׁל אָבִיו הָרַב רַבִּי נָתָן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כִּי לֹא רָצָה לְהָקֵל עָלָיו כְּלָל גַּם בָּזֶה, וּלְהָשִׁיב לוֹ בִּקְצָרָה מָה אַתָּה מְדַקְדֵּק וּמַרְעִישׁ הָעוֹלָם כָּל כָּךְ בְּכָל פַּעַם בְּדָבָר שֶׁרוֹב הָעוֹלָם נִכְשָׁלִים בּוֹ בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא בַּתְרָא סוֹף דַף קסד:), וְהוּא לֹא רָצָה לְהָקֵל לּוֹ בָּזֶה כְּלָל, רַק אַדְּרַבָּא הִסְכִּים לִדְבָרָיו, שֶׁבְּוַדַּאי צְרִיכִין לִצְעוֹק מָרָה עַל זֶה הַרְבֵּה מְאוֹד מְאוֹד, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה גְּבוֹהָה מְאוֹד וְהִיא עִקַּר הָאָדָם, וּצְרִיכִין לְהַחֲזִיקָהּ וּלְשָׁמְרָהּ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה מְאוֹד מְאוֹד, וְכַמְבוֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַרְבֵּה בָּזֶה. רַק אַף עַל פִּי כֵן חִזֵּק אוֹתוֹ לְבַל יִתְבַּלְבֵּל עַל יְדֵי זֶה בְּיוֹתֵר, וְלֹא יָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, וּלְכָל אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן לִזְכּוֹת לְכָל טוּב וְלִשְׁלֵמוּת הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, כַּמְבוֹאָר הַרְבֵּה בַּמִּכְתָּבִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּעִנְיָן זֶה, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז בָּהֶם, וְנָבוֹן יָבִין כָּל דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ:

גירסא לא מנוקדת:

ספר עלים לתרופה
הנקרא מכתבי מוהרנ"ת
והוא מכתבי מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה, תלמיד מובהק של אדמו"ר מוהר"ן מברסלב זצוק"ל, אשר כתב לבניו ולתלמידיו אנשי שלומנו לדורותם דבורי יראת שמים והתעוררות גדול, התחזקות נפלא ועצות קדושות לעבודת ה' יתברך, הנובעים מתורת אדמו"ר נחל נובע מקור חכמה זכותו יגן עלינו אמן.
אשרי למי שיעין בהם תמיד עד שיחקקו הדברים הקדושים האלו בלבו לעובדא ולמעשה לטוב לו כל הימים, אמן כן יהי רצון.
במהדורה זו נוספו מכתבים והשמטות מכתב יד שנמצא ברשות ר' גדליה זאב ב"ר מנשה בארסקיע זצ"ל מאומן, חתנו של רבי נחמן מטולטשין זצ"ל.
הקדמה
אמר המלקט, ידוע מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה פרשת פנחס (במדבר רבה כא, יד), מה שהקדוש ברוך הוא אמר למשה על יהושע, יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, והוא היה מסדר את הספסלים וכו'. הואיל והוא שרתך בכל כחו, כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. "קח לך את יהושע בן נון" וכו' (במדבר כז, יח), לקים מה שנאמר (משלי כז, יח) "נוצר תאנה יאכל פריה".
והנה גם אנחנו אלה פה היום בדורותינו אלה מעולם לא ראינו ולא שמענו מאיש אחד שישרת את רבו באופן כזה, כמו שראינו ממורנו הרב ר' נתן זכרונו לברכה, כי ממש נתקים בו 'לא מש מתוך האהל' – אהלו של תורה של רבנו אור האורות בעל לקוטי מוהר"ן זכר צדיק לברכה, כי ממש היה דבוק ומקשר אליו בהתקשרות ודבקות אמתי, במסירות נפש ובבטול הרגשות עצמו לגמרי לגמרי בכל תנועותיו – במעשה ובדבור ובמחשבה, בשבתו בביתו ובלכתו בדרך בשכבו ובקומו.
וכל שיחותיו וספוריו ועניניו, הכל היה סובב והולך רק על קוטב ענין זה, להודיע ולפרסם גדלת קדשת מעלת רבנו זכר צדיק לברכה, וגדלת קדשת מעלת מאמרי תורותיו הקדושים ושיחותיו וספורי מעשיותיו וכל עניניו. להודיע לבני האדם גבורותיו וכו', להפיץ מעינותיו חוצה, כי זה כל אדם. וכל העולם לא נברא אלא לצות לזה ובשביל זה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות דף ו:). ואלמלא זכו העולם, על כל פנים גם עכשיו זה שנים רבות אחר הסתלקותו זכרונו לברכה להנות מאורו, כבר היה העולם בא לידי תקונו בשלמות, (וכמבואר מזה במקום אחר).
והנה האיש הזה מורנו הרב רבי נתן זכרונו לברכה לא נתן שנה לעיניו ולעפעפיו תנומה, וכל ימי חייו היה עוסק רק בענין זה, לדלות ולהשקות מתורת רבו לאחרים ולפרסם שמו הגדול והקדוש בעולם. ועסק בזה בשקידה רבה מאוד ובמסירות נפש עצום מאוד אשר לא יאמן כי יספר, וזכות רבו הקדוש מסיעתו, כי זכה למדרגה גבוהה ועליונה מאוד בעבודת ה' ובהשגת התורה הקדושה. והכל היה בתמימות ובפשיטות גמור ובשפלות אמתי וענוה שלמה, מה שאי אפשר לשער כלל. ואי אפשר לבאר בפרטיות ענין זה, לא בכתב ולא בעל פה.
והיה חדוש נפלא ונורא מאוד. כי זכה ללמוד הרבה בפשיטות, ש"ס ופוסקים ומדרשים וזוהר הקדוש וספרי קבלה ושאר ספרי קודש, עד שכל מי ששמע קצת מסדר למודו, היה משער בלבו כי בלתי אפשר דבר זה, אם לא שתאמר שיומם ולילה אינו עוסק רק בסדר למודו.
ומלבד זה היה עוסק הרבה מאוד בעבודת ה' – עבודה זו תפלה, כי היה מתפלל תפלתו בכח עצום ובהתלהבות גדול ובדבקות נפלא. גם היה עוסק הרבה בתפלה ובתחנונים בתמימות ופשיטות גדול, כי היה רגיל לומר בכל יום מזמורי תהלים הרבה, ובהתעוררות גדול ובבכיה עצומה ובקולות וצעקות גדולות ומשנות, ובלב נשבר באמת כזה אשר לא יאמן כי יספר, וכל השומע תצלינה אזניו. ורבים רבים מישראל גם מהמון עם אשר לא היו מקורבים אליו כלל וכמעט שלא הכירו אותו בפניו כלל, נתעוררו לתמם בהתעוררות גדול דקדשה, על ידי ששמעו תפלתו ואמירת תהלים שלו וסדר תקון חצות שלו, וכיוצא בזה, כידוע ומפרסם ענין זה.
גם היה עוסק הרבה בכל יום לפרש שיחתו לפני ה' יתברך, ולהרבות בהתבודדות ותחנונים וכו', שעות הרבה בכל יום. עד שכל מי ששמע סדר עבודת התפלה שלו, היה משער בלבו, כי אי אפשר דבר זה, אם לא שמבלה כל ימיו ולילותיו על תפלה ותחנונים כנ"ל.
גם היה עוסק הרבה בכל יום לחדש חדושי תורה נפלאים, על פי ההקדמות נוראות שקבל מרבו זכר צדיק לברכה, ולסדרם היטב ולכתבם על הספר, כמובן קצת מחבוריו הקדושים בספרו לקוטי הלכות.
גם היה עוסק בספרי רבנו זכר צדיק לברכה בעצמו בכמה וכמה העתקות, וללבנם ולסדרם בכל פעם בסדר יותר נכון, ולברר העצות והדרכים הקדושים היוצאים מהם למעשה, כמובן מספר קצור לקוטי מוהר"ן ולקוטי עצות. וגם בענין זה היה לו עסק גדול, כי סדרו כמה פעמים, ובכל פעם באופן אחר, כידוע להיודעים גם בזה.
גם היה עוסק הרבה לסדר תפלות על סדר כל מאמרי רבנו זכרונו לברכה, וגם בזה היה לו עסק גדול מאוד, כמובן מזה בספרו לקוטי תפלות הנדפסים, לבד ממה שנשרפו הרבה הרבה חבורים מסדר לקוטי תפלות שלו, מה שלא זכו העולם לראותם ולהנות מהם כלל, כידוע ומפרסם בין אנשי שלומנו.
לבד מה שהיה צריך כמעט בכל יום לכתוב מכתבים הרבה ובאריכות, בדברים המשיבין את הנפש, לאנשים רבים מאנשי שלומנו אשר זכו לשתות בצמא את דבריו כידוע. וכל מי ששמע וידע קצת מענין סדר כתביו הנ"ל, היה משער בלבו כי בלתי אפשר דבר זה, אם לא שמבלה כל ימיו על כתיבת ענינים הנ"ל.
ויותר על זה, מה שעסק כל ימיו ליסד 'הבנין הקדוש' של רבנו זכר צדיק לברכה, ולהדפיס ספריו הקדושים כמה פעמים, וליסד ולבנות הבית המדרש הקדוש שלו. ובכל פרט ופרט מענינים הנ"ל, היה לו עסק גדול עם רבים מאנשי שלומנו אשר היו בתומכי נפשו, אך אף על פי כן היה צריך לבלות זמן הרבה על זה, ולעסוק בנסיעות רבות בשביל זה. לבד מאשר רבים קמו עליו, והיו לו מלחמות גדולות ועצומות ומסירות נפש עצום מאוד, קודם שזכה לגמור כל ענין וענין מענינים הנ"ל.
ויותר על זה מה שזכה ללמד מתורת רבו לאחרים, והיה עוסק הרבה לדבר עם בני אדם הרבה בכל יום ולקרב אותם לעבודת ה' יתברך, והיה מבלה על זה זמן הרבה, כידוע כמה יגיעות צריכין לזה, וכמה זמן צריכין לבלות על זה, קודם שזוכין לעזור לבעל בחירה אחד, ולקרב אותו לעבודת ה' יתברך. ומכל שכן שהיה לו עסק גדול עם אנשים רבים מישראל, שעסק עמהם בענין זה לקרב אותם לעבודת ה', על ידי החדושי תורה והמעשיות והשיחות הקדושות שקבל מרבו זכר צדיק לברכה. לבד מה שהיה צריך לכתוב מכתבים רבים בכל יום לרבים מאנשי שלומנו, להשיב לכל אחד על שאלתו, ולהורות להם הדרך אשר ילכו בה, ולחזק לבבם רק ביראת ה' כל היום.
והנה הרבה מחדושי תורתו הנודעים לנו ונמצאים בידינו, נדפסו כבר בעזרת ה' יתברך, והן הם הלקוטי עצות ולקוטי הלכות ולקוטי תפלות וכו'. ובעזרת ה' יתברך עתקו גם גברו חיל, ועשו רושם גדול בעולם, כי נתפשטו בכל תפוצות ישראל והיה להם למשיבת נפש ממש.
והן עתה שמנו לבנו לחפש אחר מכתבים שלו המפזרים בין רבים מאנשי שלומנו, ולא השגנו אותם גם אחד מששים, כי זה שנים רבות אחר הסתלקותו זכרונו לברכה, ואי אפשר לקבצם עוד. לבד ראה זה אשר מצאנו תודה לאל בהשגחתו יתברך ובחמלתו הגדולה, אשר חמל עלינו לשום לנו שארית בארץ ולהיות לנו לפלטה גדולה גם קצת מהמכתבים הקדושים שלו, ויגענו ומצאנו אצל בנו הותיק וחסיד המפלג וכו' מורנו הרב יצחק זכרונו לברכה, אשר נמצא בידו תכריך כתבים גדול, מהמכתבים הרבים אשר כתב לו אביו מורנו הרב רבי נתן זכרונו לברכה, ויהי אצלו למשמרת עד היום הזה. ראו עינינו וישמח לבנו ותחי נפשנו. וצרפנו לזה גם איזה מכתבים הנמצאים ביד שאר אנשים מאנשי שלומנו. כי ידענו שרצונו זכרונו לברכה היה שיתפשטו גם מכתביו הקדושים בעולם, למען יספרו דור אחרון מהמעשה הגדול והנורא שנעשה בעולם, מענין קצת התגלות קדשת רבנו הקדוש זכר צדיק לברכה בעולם, בפרט על ידי ההתקרבות הקדושה שנתקרב אליו מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה.
ועקר הדבר להחיות עם רב מישראל, ולהשיב את נפשם בשבעה משיבי טעם, על ידי כל דבוריו הקדושים הנאמרים באמת ובתמים, ויש בהם חכמה נפלאה ושכל אמתי ונפלא, ומעיני הישועה הנובעים ממקור נקדת האמת לאמתו "הנחל נובע מקור חכמה", (כמבואר במקום אחר מענין זה באריכות נפלא). והתועלת אשר ימצא המעין במכתבים אלו בכל הענינים, הן בתורה ועבודה הן בדרך ארץ וכיוצא, אי אפשר לפרטם כי רבים המה, אך המעין באמת מאליו יבינם, ויראו עיניו וישמח לבו וכו'.
ומחמת כי אלו המכתבים רבם ככלם הם ממה שהשיב לבנו החסיד וכו' מורנו הרב יצחק זכרונו לברכה, על כן ראינו להזכיר מקצת שבחו של הרב יצחק הנ"ל, כי היה איש תם וישר ירא אלקים וכו' מנעוריו. ועסק הרבה בתורה ובעבודת ה' כל ימיו, וגם קצת בדרך ארץ. וכל ימיו לא נהנה משל אחרים, רק אדרבא היה מהנה לאחרים יותר מכפי יכלתו, בעל צדקות ומכניס אורחים, והיה בעל מדות טובות וישרות, ומעורב בדעת עם הבריות, ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהי"ם ואדם. ובסוף ימיו זכה לקבוע דירתו בארץ הקדושה בעיר הקודש צפת תובב"א, וגם שם היה נכבד וחשוב מאוד בעיני כלם, ונפטר בשם טוב, ומקום קבורתו סמוך ממש לקבר הרב הקדוש בעל המחבר שלחן ערוך בית יוסף וכו', כידוע.
על כן אל יפול לב אדם עליו, בראותו מה שהרבה לאונן ולקונן ולהתמרמר כל כך על רבוי מחשבות הטורדות וכו', כי הכל היה רק מחמת גודל תמתו וצדקתו, על כן היה נבהל ונחפז ונחרד מאוד מאיזהו פגם כל שהוא אפלו רק במחשבה לבד, ואפלו בשוגג ובאונס, כי שגגות דומות לו כמזידות, וקלות דומות לו כחמורות, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה.).
ומזה בעצמו יוכל המעין באמת, להתפלא מאוד ביותר על גודל תמתו וצדקתו ויראתו וחסידותו של אביו הרב רבי נתן זכרונו לברכה, כי לא רצה להקל עליו כלל גם בזה, ולהשיב לו בקצרה מה אתה מדקדק ומרעיש העולם כל כך בכל פעם בדבר שרוב העולם נכשלים בו בכל יום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא סוף דף קסד:), והוא לא רצה להקל לו בזה כלל, רק אדרבא הסכים לדבריו, שבודאי צריכין לצעוק מרה על זה הרבה מאוד מאוד, כי המחשבה גבוהה מאוד והיא עקר האדם, וצריכין להחזיקה ולשמרה בקדשה יתרה מאוד מאוד, וכמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה הרבה בזה. רק אף על פי כן חזק אותו לבל יתבלבל על ידי זה ביותר, ולא יבוא על ידי זה לעצבות ומרה שחורה חס ושלום, כי אין שום יאוש בעולם, ולכל אשר יחבר אל החיים יש בטחון לזכות לכל טוב ולשלמות הקדשה באמת, כמבואר הרבה במכתבים הקדושים האלו בענין זה, אשרי שיאחז בהם, ונבון יבין כל דבר לאשורו: