קטגוריה: Uncategorized

גירסא מנוקדת:

לג

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ג' וַיִּשְׁלַח תקצ"א.

שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר.

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי בְּיּוֹם ה', וְתֵכֶף בְּיוֹם ו' בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם רָצִיתִי לִשְׁלֹחַ עֲגָלָה עֲבוּרְךָ וְלָא אִיסְתַּיַּיע מִלְּתָא. גַּם הָיִיתִי מִתְרַשֵּׁל קְצָת מֵחֲמַת שֶׁלֹּא סִלְּקוּ אָז הַנִּקְרַאטִין [גְּזֵרַת הַמֶּמְשָׁלָה לָקַחַת יַלְדֵי הַיְּהוּדִים לַצָּבָא], וְגֹדֶל הַפַּחַד שֶׁהָיָה בַּשָּׁבוּעַ הֶעָבַר יָדוּעַ לְךָ בְּוַדַּאי, אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁעָלֶיךָ אֵין שׁוּם פַּחַד בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה נַיְחָא לִי שֶׁתִּהְיֶה פֹּה בָּעֵת הַהוּא. אַחַר כָּךְ, בְּעֶרֶב שַׁבָּת, סָמוּךְ לִכְנִיסַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ, הִגִּיעַנִי שׁוּב מִכְתָּבְךָ, וְעָמַדְתִּי מַרְעִיד, וּכְבָר קִדֵּשׁ הַיּוֹם. וְתֵכֶף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַחְתִּי לְךָ אִגֶּרֶת שֶׁתָּבוֹא תֵּכֶף לְפֹה, וְשָׁלַחְתִּי הָאִגֶּרֶת לְיַד רַבִּי פִּינְחָס נֶאֱמָן, וְהָיִיתִי מְצַפֶּה כָּל יוֹם א' וְיוֹם ב' לְהַשִּׂיג תְּשׁוּבָה מֵאִתְּךָ, וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה. אֶתְמוֹל לְעֵת עֶרֶב פָּגַעְתִּי אֶת רַבִּי פִּנְחָס הַנַּ"ל וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה זֶה. הֵשִׁיב לִי שֶׁגַּם מִכְתָּבִי שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְךָ עֲדַיִן בְּיָדוֹ, כִּי לֹא שָׁלְחוּ שׁוּם אִגֶּרֶת בְּיוֹם א', וְנִבְהַלְתִּי מְאֹד וְרָאִיתִי כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת. כָּעֵת אֵינִי יוֹדֵעַ כְּלָל לָתֵת עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי. כִּי פֹּה יֵשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת הַרְבֵּה בָּעִנְיָן הַנִּשְׁמָע מִקְּהִלַּתְכֶם, קְצָת שׂוֹחֲקִים מִזֶּה וּקְצָת אוֹמְרִים לְהֵפֶךְ, עַל כֵּן אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. אַךְ אֵיךְ שֶׁהוּא, אַתָּה תִּרְאֶה לָבוֹא לְפֹה תֵּכֶף וּמִיָּד, בְּלִי אִחוּר וְעִכּוּב כְּלָל. וְאִם זוּגָתְךָ תִּחְיֶה וּבִנְךָ שֶׁיִּחְיֶה רוֹצִים גַּם כֵּן לָבוֹא לְפֹה, הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם עֲשׂוּ, כִּי אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לְגַלּוֹת דַּעְתִּי בָּזֶה, מֵחֲמַת שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשֶׂה בִּקְהִלַּתְכֶם בְּאֵלּוּ הַיָּמִים. אַךְ אֵיךְ שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים תָּבוֹא אַתָּה מִיָּד, יֶתֶר מִזֶּה אֵין לְהַאֲרִיךְ, וַה' יַצִּילְכֶם מִכָּל רַע, וְיִשְׁמֹר צֵאתְכֶם וּבוֹאֲכֶם לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, וִיבַטֵּל כָּל הַגְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְיַשְׁמִיעֵנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

גירסא לא מנוקדת:

לג
בעזרת השם יתברך, יום ג' וישלח תקצ"א.
שלום לאהובי בני הרבני מורנו הרב יצחק נרו יאיר.
מכתבך קבלתי ביום ה', ותכף ביום ו' בבקר השכם רציתי לשלח עגלה עבורך ולא איסתייע מלתא. גם הייתי מתרשל קצת מחמת שלא סלקו אז הנקראטין [גזרת הממשלה לקחת ילדי היהודים לצבא], וגדל הפחד שהיה בשבוע העבר ידוע לך בודאי, אף על פי שידעתי שעליך אין שום פחד ברוך השם, אף על פי כן לא היה ניחא לי שתהיה פה בעת ההוא. אחר כך, בערב שבת, סמוך לכניסת שבת קדש, הגיעני שוב מכתבך, ועמדתי מרעיד, וכבר קדש היום. ותכף במוצאי שבת שלחתי לך אגרת שתבוא תכף לפה, ושלחתי האגרת ליד רבי פינחס נאמן, והייתי מצפה כל יום א' ויום ב' להשיג תשובה מאתך, ואין קול ואין עונה. אתמול לעת ערב פגעתי את רבי פנחס הנ"ל ושאלתי אותו מה זה. השיב לי שגם מכתבי ששלחתי לך עדין בידו, כי לא שלחו שום אגרת ביום א', ונבהלתי מאד וראיתי כי מאת ה' היתה זאת. כעת איני יודע כלל לתת עצות בנפשי. כי פה יש חלוקי דעות הרבה בענין הנשמע מקהלתכם, קצת שוחקים מזה וקצת אומרים להפך, על כן איני יודע מה לעשות. אך איך שהוא, אתה תראה לבוא לפה תכף ומיד, בלי אחור ועכוב כלל. ואם זוגתך תחיה ובנך שיחיה רוצים גם כן לבוא לפה, הטוב בעיניכם עשו, כי אני איני יכול לגלות דעתי בזה, מחמת שאיני יודע מה נעשה בקהלתכם באלו הימים. אך איך שהוא על כל פנים תבוא אתה מיד, יתר מזה אין להאריך, וה' יצילכם מכל רע, וישמר צאתכם ובואכם לחיים ולשלום מעתה ועד עולם, והשם יתברך ירחם על ישראל, ויבטל כל הגזרות קשות וישמיענו בשורות טובות.
נתן מברסלב.

גירסא מנוקדת:

לב

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שַׁחֲרִית יוֹם ד' חַיֵּי שָׂרָה תקצ"א בְּרֶסְלֶב.

שָׁלוֹם כַּנָּהוּג.

מִכְתָּבוֹ קִבַּלְתִּי, גַּם שְׁלשָׁה רוּבָּל חָדָשׁ, תְּשׁוּאַת חֵן חֵן לוֹ עַל זֶה. וְהִנֵּה מִכְתָּבְךָ הָיָה לִי לְנַחַת גָּדוֹל, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁמִּכְתָּבַי עוֹשִׂים רֹשֶׁם טוֹב אֶצְלְךָ, וּבֶאֱמֶת כֻּלָּם נִכְתְּבוּ בִּתְשׁוּעַת ה', עַל יְדֵי גֹּדֶל תְּשׁוּקַת הָרְצוֹנוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁלָּנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

נָא בְּנִי חֲזַק וֶאֱמַץ וְתַתְמִיד בְּלִמּוּדְךָ הֵיטֵב, לִלְמֹד כַּמָּה שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם, וְגַם לוֹמַר תְּהִלִּים וּתְפִלּוֹת בְּכָל יוֹם, וְגַם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתְךָ בְּכָל יוֹם וּלְרַחֵם עַל עַצְמְךָ בְּכָל יוֹם. וְאִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן, וְאִם לָאו לָאו. עָלֵינוּ לַעֲמֹד כְּרָשׁ וְאֶבְיוֹן לְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם לְהַצִּיל נַפְשֵׁנוּ, אוּלַי יְרַחֵם. וְלֹא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק מֵעֹצֶם אַהֲבָתְךָ מִלִּכְתֹּב לְךָ מְעַט מִמַּה שֶּׁאָמַרְתִּי בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ הֶעָבַר. וְתַמְצִית הָעִנְיָן מְרֻמָּז בַּפָּסוּק (בְּרֵאשִׁית יח, א): "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". יוֹשֵׁב לְשׁוֹן הַמְתָּנָה וְעַכָּבָה זְמַן רַב, כְּמוֹ (דְּבָרִים א, מו): "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים". הַיְנוּ שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְגַּלּוּת אֱלֹהוּת בְּחִינַת וַיֵּרָא אֵלָיו ה', כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיּוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל פֶּתַח אֹהֶל הַקְּדֻשָּׁה זְמַן רַב. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, וַחֲמִימוּת הַיּוֹם שֶׁהֵם כְּלַל הַתַּאֲווֹת בּוֹעֵר אוֹתוֹ הַרְבֵּה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין וּמִתְעַכֵּב אֵצֶל הַפֶּתַח יָמִים וּזְמַנִּים רַבִּים, בְּחִינַת "וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם". וְהָבֵן הֵיטֵב, כִּי אִיתָא בִּדְבָרָיו זַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' מח) שֶׁלִּפְעָמִים הָאָדָם אֵצֶל הַפֶּתַח וְהוּא שָׁב לְאָחוֹר, אוֹ שֶׁמִּשְׁתַּטֵּחַ וּמִתְפַּשֵּׁט אָז כְּנֶגְדּוֹ הַבַּעַל דָּבָר וְכוּ', אֲבָל מִי שֶׁחוֹשֵׁב עַל תַּכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי בֶּאֱמֶת וְחָס עַל חַיָּיו בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ שָׁב לְאָחוֹר, וְאֵינוֹ זָז מִמְּקוֹמוֹ חַס וְשָׁלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק הוּא יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין אֵצֶל פֶּתַח אֹהֶל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהוּא אֹהֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאֹהֶל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אַף עַל פִּי שֶׁחֹם הַיּוֹם בּוֹעֵר חַס וְשָׁלוֹם. וְעַל יְדֵי זֶה "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" וְכוּ'.

וְיֶתֶר מִזֶּה מְבֹאָר אֶצְלִי בַּאֲרִיכוּת יוֹתֵר (עַיֵּן לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת אִישׁוּת ד, יט). וּבַיָּמִים הַלָּלוּ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלַי אוֹ מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמְּךָ וְכַיּוֹצֵא בְּךָ, אֲנִי נִזְכָּר בְּכָל פַּעַם "וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל" וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכִּלְיוֹן עֵינַיִם קָשֶׁה מְאֹד, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה בְּכָל עֵת, עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁהִזְהִירָנוּ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ"ל. וּבִפְרָט שֶׁבְּתוֹךְ כָּךְ עוֹסְקִים קְצָת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמִצְווֹת אֲשֶׁר הֵם חַיֵּינוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ. יָתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ, כִּי הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, וְלוֹמַר בְּשִׂמְחָה 'אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב' וְכוּ', וּלְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין וְכוּ'.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל עֵת, שֶׁיִּתְקַיֵּם מְהֵרָה (יְשַׁעְיָה יב, ג) "וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְּשׁוּעָה", כְּתַרְגּוּמוֹ 'וּתְקַבְּלוּן אוּלְפַן חֲדַת [לִמּוּד חָדָשׁ] וְכוּ' מִבְּחִירֵי צַדִּיקַיָּא'.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

כְּבוֹד אָבִי נֵרוֹ יָאִיר הוּא אֶצְלִי מִיּוֹם א' עַד הַיּוֹם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם כִּבּוּד אָב בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

גירסא לא מנוקדת:

לב
בעזרת השם יתברך, שחרית יום ד' חיי שרה תקצ"א ברסלב.
שלום כנהוג.
מכתבו קבלתי, גם שלשה רובל חדש, תשואת חן חן לו על זה. והנה מכתבך היה לי לנחת גדול, כי אני רואה שמכתבי עושים רשם טוב אצלך, ובאמת כלם נכתבו בתשועת ה', על ידי גדל תשוקת הרצונות והכסופין שלנו להשם יתברך.
נא בני חזק ואמץ ותתמיד בלמודך היטב, ללמד כמה שעות בכל יום, וגם לומר תהלים ותפלות בכל יום, וגם לפרש שיחתך בכל יום ולרחם על עצמך בכל יום. ואם יתן השם יתברך יתן, ואם לאו לאו. עלינו לעמד כרש ואביון לבקש מתנת חנם להציל נפשנו, אולי ירחם. ולא אוכל להתאפק מעצם אהבתך מלכתב לך מעט ממה שאמרתי בשבת קדש העבר. ותמצית הענין מרמז בפסוק (בראשית יח, א): "והוא ישב פתח האהל כחם היום". יושב לשון המתנה ועכבה זמן רב, כמו (דברים א, מו): "ותשבו בקדש ימים רבים". הינו שאין האדם זוכה להתגלות אלהות בחינת וירא אליו ה', כי אם על ידי שיושב וממתין ומתעכב אצל פתח אהל הקדשה זמן רב. ואף על פי שבתוך כך עובר עליו מה שעובר, וחמימות היום שהם כלל התאוות בוער אותו הרבה, אף על פי כן הוא אינו מניח את מקומו חס ושלום, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים וזמנים רבים, בחינת "והוא יושב פתח האהל כחם היום". והבן היטב, כי איתא בדבריו ז"ל (לקוטי מוהר"ן חלק ב' מח) שלפעמים האדם אצל הפתח והוא שב לאחור, או שמשתטח ומתפשט אז כנגדו הבעל דבר וכו', אבל מי שחושב על תכליתו הנצחי באמת וחס על חייו באמת, אינו שב לאחור, ואינו זז ממקומו חס ושלום בשום אפן, רק הוא יושב וממתין אצל פתח אהל הקדשה שהוא אהל בית המדרש ואהל הצדיקים והכשרים אף על פי שחם היום בוער חס ושלום. ועל ידי זה "וירא אליו ה'" וכו'.
ויתר מזה מבאר אצלי באריכות יותר (עין לקוטי הלכות אישות ד, יט). ובימים הללו בכל מה שעובר עלי או מה שאני שומע ממך וכיוצא בך, אני נזכר בכל פעם "והוא ישב פתח האהל" וכו' כנ"ל. ואף על פי שהכליון עינים קשה מאד, אף על פי כן צריכין להחיות את עצמו ולחזק את עצמו בשמחה בכל עת, על פי הדרכים שהזהירנו אדוננו מורנו ורבנו ז"ל. ובפרט שבתוך כך עוסקים קצת בתורה ותפלה ומצוות אשר הם חיינו ושמחתנו. יתר מזה אי אפשר להאריך, כי הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, ולומר בשמחה 'אשרינו מה טוב' וכו', ולהניח טלית ותפלין וכו'.
דברי אביך המצפה לישועות חדשות בכל עת, שיתקים מהרה (ישעיה יב, ג) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", כתרגומו 'ותקבלון אולפן חדת [למוד חדש] וכו' מבחירי צדיקיא'.
נתן מברסלב.
כבוד אבי נרו יאיר הוא אצלי מיום א' עד היום, השם יתברך יזכנו לקים כבוד אב באמת כראוי, ובשמחה גדולה.

גירסא מנוקדת:

לא

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם א' חַיֵּי שָׂרָה תקצ"א.

שָׁלוֹם כַּנָּהוּג.

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי פַּעֲמַיִם. אֶחָד בְּסוֹף יוֹם ד' בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל, וּבְחַסְדֵי ה' כְּבָר הִקְדַּמְתִּי לְהָשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה אוֹר לְיוֹם ד' אֲשֶׁר שָׁלַח ה' תַּחַת קֻלְמוֹסִי לְחַזֶּקְךָ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד עַל שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְכוּ'. לְדַעְתִּי בְּוַדַּאי הֶחֱיָה אוֹתְךָ הָאִגֶּרֶת מְאֹד, אַךְ כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא הִגִּיעַ לְךָ זֶה הַמִּכְתָּב עַד יוֹם ו' הַסָּמוּךְ לִכְנִיסַת שַׁבַּת קֹדֶשׁ, תָּשִׁיב לִי אִם קִבַּלְתָּ. וּבְיוֹם ו' הִגִּיעַנִי עוֹד הַפַּעַם מִכְתָּבְךָ, וּמְאֹד נִפְלֵאתִי עָלֶיךָ עַל שֶׁעוֹלֶה עַל לִבְּךָ פַּחַד מֵעִנְיַן הַאָטְשֶׁערֶעד [צַו גִיּוּס], כִּי הוּא רַק מָרָה שְׁחוֹרָה בְּחִנָּם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו יָחוּס עַל עַמּוֹ וְיַצִּילֵם מֵעַתָּה מִגְּזֵרָה הַמָּרָה הַזֹּאת. אֲבָל חָלִילָה לְךָ לְהִתְפַּחֵד בְּחִנָּם וּלְבַלְבֵּל עַצְמְךָ מִמְּעַט עִסְקְךָ בַּעֲבוֹדַת ה'. אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּצָרוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּוַדַּאי יָפֶה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל וְלִצְעֹק מָרָה עַל גְּזֵרָה זֹאת, אֲבָל הַכֹּל עַל פִּי דְּרָכִים שֶׁלִּמְּדָנוּ מוֹרֵנוּ הַקָּדוֹשׁ זַ"ל. דְּהַיְנוּ לְיַחֵד שָׁעָה בְּיוֹם לִצְעֹק עַל צָרוֹת נַפְשׁוֹ, וְאָז יִכְלֹל בְּתוֹכוֹ גַּם צְעָקָה הַזֹּאת אֲשֶׁר בְּיָמֵינוּ נִגְזְרָה גְּזֵרָה מָרָה כָּזֹאת, אוּלַי יָחוּס אוּלַי יְרַחֵם. אֲבָל גַּם עַתָּה צְרִיכִין לְחַזֵּק עַצְמוֹ לִהְיוֹת כָּל הַיּוֹם בְּשִׂמְחָה עַל כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָאִים בָּנוּ עֲדַיִן, הֱקִיצוֹתִי וְעוֹדִי עִמְּךָ. נָא בְּנִי חֲבִיבִי אַל תַּמְשִׁיךְ עָלֶיךָ חַס וְשָׁלוֹם מָרָה שְׁחוֹרָה בְּחִנָּם, וְחָלִילָה לְךָ לָזוּז מִמְּקוֹמְךָ מֵחֲמַת זֶה. שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא, וּכְמוֹ כֵן שְׁאָרֵי הַדְּאָגוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרָה שֶׁלְּךָ כֻּלָּם בְּחִנָּם, וְאֵינָם מוֹעִילִים כְּלָל וּמַזִּיקִים הַרְבֵּה רַחֲמָנָא לִצְלַן.

וְהִנֵּה בִּתְחִלָּה הָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מִמִּכְתָּבְךָ מִיּוֹם ג' שֶׁהֶאֱרַכְתָּ בְּצַעַרְךָ, אַךְ מָצָאתִי גַּם שָׁם אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי שֶׁהֵם הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁלְּךָ שֶׁאַתָּה מְחַיֶּה עַצְמְךָ בְּדַרְכֵי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ"ל בִּמְעַט הִתְבּוֹדְדוּת וּצְעָקָה. זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי זֶה חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי מַה שֶּׁכְּבָר הִכְנַסְתִּי בָּכֶם מְעַט אֲמִתַּת עֲצוֹתָיו וּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. וּמִי יִתֵּן שֶׁתְּקַבְּלוּ הַכֹּל, וְתֵלְכוּ בְּכָל דְּרָכָיו. וְהָעִקָּר לִשְׁמֹעַ הֵיטֵב בְּקוֹל הִתְחַזְּקוּתוֹ, מַה שֶּׁמְּחַזֵּק וּמְזָרֵז וּמַזְהִיר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמֵנוּ בְּכָל עֵת וָעֵת יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וּבָרוּךְ הַשֵּׁם יֵשׁ לָנוּ בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ עַל שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵאוֹר כָּזֶה אוֹר הָאוֹרוֹת, אוֹר צַח וּמְצֻחְצָח דְּלָא יָדִיעַ וְלָא אִיתְיַדַּע וְלָא אִית מָאן דְּקָיְמָא בֵּהּ וְכוּ'. אַשְׁרֵי הַחוֹסֶה בְּצִלּוֹ, אַשְׁרֵי הַבָּא עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ וּמְקַיֵּם דְּבָרָיו לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְלַאךְ תְּהִלִּים, וְהוּא בְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ וְכוּ'.

רְאֵה בְּנִי חֲבִיבִי נִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים שֶׁנָּתַן זִכָּרוֹן וְשִׁכְחָה בְּלֵב הָאָדָם, כִּי הֲלֹא זֶה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁחִזַּקְתִּיךָ בִּדְבָרַי וְלֹא הִזְכַּרְתִּיךָ לִשְׂמֹחַ בְּעִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְלַאךְ תְּהִלִּים, כִּי הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְּעִתּוֹ שֶׁיּוּכַל כֹּחַ הַשִּׁכְחָה לְהַשְׁכִּיחַ אֶת הָאָדָם דָּבָר הָרָגִיל בּוֹ, וְהַכֹּל לְטוֹבָה גְּדוֹלָה. כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, אַךְ נָתַן לָנוּ הַבְּחִירָה, וְעָלֵינוּ לְהַזְכִּיר עַצְמֵנוּ בְּכָל פַּעַם אֶת כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר גָּמַל עִמָּנוּ בְּעִנְיָן הַנּוֹרָא וְהַנִּשְׂגָּב הַזֶּה, שֶׁזָּכִינוּ לְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קָדוֹשׁ וְנוֹרָא וְנִשְׂגָּב כָּזֶה. וְהִנֵּה רְצוֹנִי לִכְתֹּב לְךָ אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁדִּבַּרְתִּי אֶתְמוֹל בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית וְהָיָה נִצְרָךְ לְךָ, אַךְ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית הִגִּיעַ. וְגַם זֶה שֶׁכָּתַבְתִּי הָיָה מֵרִבּוּי הָאַהֲבָה הַמְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה, וְעוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמִּתְגַעְגֵעַ לִידִידוּתְךָ וּמְצַפֶּה לִשְׁמֹעַ מִמְּךָ דִּבְרֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

אֲהוּבִי בְּנִי, בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתִּשְׁלַח לִי שְׁלשָׁה רוּבָּל חָדָשׁ בְּהַלְוָאָה וּבְקָרוֹב תְּקַבְּלֵם מֵרַבִּי שִׁמְשׁוֹן. נָא לְקַיֵּם דְּבָרַי כְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, כִּי דְּחִיקָא לִי שַׁעֲתָא טוּבָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם. וְגַם מִזֶּה אַל יִהְיֶה לְךָ מָרָה שְׁחוֹרָה, רַק תַּהֲפֹךְ לְשִׂמְחָה שֶׁאַף עַל פִּי כֵן תּוֹדָה לָאֵל הָיָה לִי כַּמָּה אוֹרְחִים עַל שַׁבַּת קֹדֶשׁ, וְכֻלָּם אָכְלוּ קוּגְיל וְקוֹלִיטְשׁ [פַּשְׁטִידַא וְחַלוֹת גְּדוֹלוֹת], וְגַם דִּבַּרְנוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה דִּבְרֵי אֱמֶת וְיַצִּיב וְכוּ'.

גירסא לא מנוקדת:

לא
ברוך השם, יום א' חיי שרה תקצ"א.
שלום כנהוג.
מכתבך קבלתי פעמים. אחד בסוף יום ד' באריכות גדול, ובחסדי ה' כבר הקדמתי להשיב לו תשובה נכונה אור ליום ד' אשר שלח ה' תחת קלמוסי לחזקך להיות בשמחה תמיד על שלא עשני גוי וכו'. לדעתי בודאי החיה אותך האגרת מאד, אך כפי הנראה לא הגיע לך זה המכתב עד יום ו' הסמוך לכניסת שבת קדש, תשיב לי אם קבלת. וביום ו' הגיעני עוד הפעם מכתבך, ומאד נפלאתי עליך על שעולה על לבך פחד מענין האטשערעד [צו גיוס], כי הוא רק מרה שחורה בחנם. השם יתברך ברחמיו יחוס על עמו ויצילם מעתה מגזרה המרה הזאת. אבל חלילה לך להתפחד בחנם ולבלבל עצמך ממעט עסקך בעבודת ה'. אם אתה רוצה להשתתף בצרות ישראל, בודאי יפה לך להתפלל ולצעק מרה על גזרה זאת, אבל הכל על פי דרכים שלמדנו מורנו הקדוש ז"ל. דהינו ליחד שעה ביום לצעק על צרות נפשו, ואז יכלל בתוכו גם צעקה הזאת אשר בימינו נגזרה גזרה מרה כזאת, אולי יחוס אולי ירחם. אבל גם עתה צריכין לחזק עצמו להיות כל היום בשמחה על כל הנקדות טובות שנמצאים בנו עדין, הקיצותי ועודי עמך. נא בני חביבי אל תמשיך עליך חס ושלום מרה שחורה בחנם, וחלילה לך לזוז ממקומך מחמת זה. שלום לך אל תירא, וכמו כן שארי הדאגות ומרה שחורה שלך כלם בחנם, ואינם מועילים כלל ומזיקים הרבה רחמנא לצלן.
והנה בתחלה היה לי צער גדול ממכתבך מיום ג' שהארכת בצערך, אך מצאתי גם שם את שאהבה נפשי שהם הנקדות טובות שלך שאתה מחיה עצמך בדרכי אדוננו מורנו ורבנו ז"ל במעט התבודדות וצעקה. זאת נחמתי בעניי זה חלקי מכל עמלי מה שכבר הכנסתי בכם מעט אמתת עצותיו ודבריו הקדושים. ומי יתן שתקבלו הכל, ותלכו בכל דרכיו. והעקר לשמע היטב בקול התחזקותו, מה שמחזק ומזרז ומזהיר ביותר ויותר לשמח את עצמנו בכל עת ועת יהיה איך שיהיה. וברוך השם יש לנו במה לשמח על שזכינו לידע מאור כזה אור האורות, אור צח ומצחצח דלא ידיע ולא איתידע ולא אית מאן דקימא בה וכו'. אשרי החוסה בצלו, אשרי הבא על ציון הקדוש שלו ומקים דבריו לומר עשרה קפיטלאך תהלים, והוא בודאי יעשה את שלו לקים הבטחתו וכו'.
ראה בני חביבי נפלאות תמים דעים שנתן זכרון ושכחה בלב האדם, כי הלא זה כמה פעמים שחזקתיך בדברי ולא הזכרתיך לשמח בענין העשרה קפיטלאך תהלים, כי הכל עשה יפה בעתו שיוכל כח השכחה להשכיח את האדם דבר הרגיל בו, והכל לטובה גדולה. כי מאד עמקו מחשבותיו, אך נתן לנו הבחירה, ועלינו להזכיר עצמנו בכל פעם את כל הטוב אשר גמל עמנו בענין הנורא והנשגב הזה, שזכינו להסתופף בצל קדוש ונורא ונשגב כזה. והנה רצוני לכתב לך איזה דבור שדברתי אתמול בסעדה שלישית והיה נצרך לך, אך תפלת שחרית הגיע. וגם זה שכתבתי היה מרבוי האהבה המקלקלת השורה, ועוד חזון למועד אם ירצה השם.
דברי אביך המתגעגע לידידותך ומצפה לשמע ממך דברי שמחה וחדוה.
נתן מברסלב.
אהובי בני, בקשתי שתשלח לי שלשה רובל חדש בהלואה ובקרוב תקבלם מרבי שמשון. נא לקים דברי ככל מה דאפשר, כי דחיקא לי שעתא טובא השם יתברך ירחם. וגם מזה אל יהיה לך מרה שחורה, רק תהפך לשמחה שאף על פי כן תודה לאל היה לי כמה אורחים על שבת קדש, וכלם אכלו קוגיל וקוליטש [פשטידא וחלות גדולות], וגם דברנו דברי תורה דברי אמת ויציב וכו'.

גירסא מנוקדת:

ל

מִכְתְּבֵי תקצ"א

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ו' עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת לֶךְ תקצ"א.

שָׁלוֹם וְחַיִּים וְכָל טוּב לַאֲהוּבִי בְּנִי וַחֲבִיבִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר.

וְהִנֵּה בְּוַדַּאי שָׁמַעְתָּ שֶׁיָּשַׁבְנוּ בַּכְּפָר שׁוּרִיוֶועץ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנִי רַחֲמָיו וְכוּ' וְגַם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה אַל יַעַזְבוּנִי, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לִרְאוֹת שֶׁתִּצְמַח וְתִתְגַלֶּה יְשׁוּעָתוֹ בְּקָרוֹב לְעֵינֵינוּ. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְךָ שֶׁאָנוּ רוֹאִים צְמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה בְּכָל עֵת, אַךְ עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לִישׁוּעָה וְרַחֲמִים רַבִּים מְאֹד מְאֹד בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וְאָנוּ מְחֻיָּבִים תָּמִיד לִהְיוֹת מוֹדִים עַל הֶעָבָר עַל כָּל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר כְּבָר הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּכַמָּה וְכַמָּה אֳפָנִים בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכוּ' וְכוּ', וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לָנוּ כֹּחַ לִצְעֹק עַל לְהַבָּא שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמָיו הַגְּדוֹלִים, וְיוֹשִׁיעֵנוּ לָצֵאת מִמְּצוּלוֹת יָם מִיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֲמָד אֲשֶׁר מִתְפַּשֵּׁט בְּזֶה הָעוֹלָם, בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא כַּאֲשֶׁר יוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָנוּ רוֹאִין נִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה כָּזֹאת, כִּי כְּבָר הִרְבָּה וְהִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ עַד אֵין סוֹף.

עַל כֵּן צְרִיכִין לֵילֵךְ בְּכָל עֵת בַּדֶרֶךְ הַנַּ"ל, לִהְיוֹת מוֹדֶה עַל הֶעָבָר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר כְּבָר שָׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה. חֲזַק בְּנִי וַחֲזַק וְשַׂמַּח נַפְשְׁךָ בְּכָל מַה שֶּׁתּוּכַל, וּבְטַח בְּהַשֵּׁם כִּי לֹא יַעֲזֹב אוֹתְךָ.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָתְךָ.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שָׁלוֹם. לְכֻלָּם נֶאֶמְרוּ דְּבָרִים הָאֵלֶּה חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'.

גירסא לא מנוקדת:

ל
מכתבי תקצ"א
ברוך השם, יום ו' ערב שבת קדש פרשת לך תקצ"א.
שלום וחיים וכל טוב לאהובי בני וחביבי הרבני מורנו הרב יצחק נרו יאיר.
והנה בודאי שמעת שישבנו בכפר שוריוועץ כל שבעת ימי המשתה. עד הנה עזרוני רחמיו וכו' וגם עד זקנה ושיבה אל יעזבוני, עד אשר נזכה לראות שתצמח ותתגלה ישועתו בקרוב לעינינו. וכבר כתבתי לך שאנו רואים צמיחת קרן ישועה בכל עת, אך עדין אנו צריכין לישועה ורחמים רבים מאד מאד בכל יום ובכל עת ובכל שעה, עד אשר נזכה להיות כרצונו יתברך באמת ואנו מחיבים תמיד להיות מודים על העבר על כל החסדים והטובות אשר כבר הפליא לעשות עמנו עם כל אחד ואחד בכמה וכמה אפנים בגשמיות ורוחניות. אלו פינו מלא שירה כים וכו' וכו', ועל ידי זה יהיה לנו כח לצעק על להבא שירחם עלינו ברחמיו הגדולים, ויושיענו לצאת ממצולות ים מיון מצולה ואין מעמד אשר מתפשט בזה העולם, בפרט בדורות הללו בעקבות משיחא כאשר יודע כל אחד בנפשו. ואף על פי כן אנו רואין נפלאותיו במצולה כזאת, כי כבר הרבה והפליא חסדו עמנו עד אין סוף.
על כן צריכין לילך בכל עת בדרך הנ"ל, להיות מודה על העבר וצועק לעתיד לבוא, כאשר כבר שמעת ממני הרבה בענין זה. חזק בני וחזק ושמח נפשך בכל מה שתוכל, ובטח בהשם כי לא יעזב אותך.
דברי אביך המצפה לישועתך.
נתן מברסלב.
לכל אנשי שלומנו שלום. לכלם נאמרו דברים האלה חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'.

גירסא מנוקדת:

כט

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוֹר לְיוֹם ב' דִּסְלִיחוֹת תק"צ.

אֲהוּבִי בְּנִי, מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי, וּכְבָר הָיִיתִי מוּכָן הַיּוֹם לִנְסֹעַ, וְהַבַּעַל עֲגָלָה רִמַּנִי כִּי הִשְׂכִּיר עֲגָלָה שֶׁלּוֹ הַיּוֹם לְדֶרֶךְ קָרוֹב, וְאָמַר בְּכָל שָׁעָה שֶׁיָּבוֹא עַד שֶׁנִּתְעַכַּבְתִּי כָּל הַיּוֹם. וְכָל מַה דְּעָבֵד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִינִים הַטּוֹבָה מִיָּד. כָּעֵת כְּפִי הַנִּרְאֶה לֹא אֶסַּע עוֹד דֶּרֶךְ טוּלְטְשִׁין. מֻבְטְחַנִי בְּחַסְדֵי ד' שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, גַּם אַל תִּשְׁכַּח לְהָבִיא עִמְּךָ לְאוּמַאן עַל כָּל פָּנִים הַמָּעוֹת שֶׁהִבְטִיחַ רַבִּי שִׁמְשׁוֹן, גַּם מֵרַבִּי ח"ש אִם אֶפְשָׁר. וְאִם תּוּכַל לְזָרְזוֹ שֶׁיִּסַּע בְּעַצְמוֹ לְאוּמַאן אַשְׁרֶיךָ וְאַשְׁרֵי לוֹ, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ.

יוֹתֵר מִזֶּה, שָׁלוֹם וְחַיִּים וּכְתִיבָה וַחֲתִימָה טוֹבָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

גירסא לא מנוקדת:

כט
בעזרת השם יתברך, אור ליום ב' דסליחות תק"צ.
אהובי בני, מכתבך קבלתי, וכבר הייתי מוכן היום לנסע, והבעל עגלה רמני כי השכיר עגלה שלו היום לדרך קרוב, ואמר בכל שעה שיבוא עד שנתעכבתי כל היום. וכל מה דעבד רחמנא לטב עבד, אף על פי שאין מבינים הטובה מיד. כעת כפי הנראה לא אסע עוד דרך טולטשין. מבטחני בחסדי ד' שבודאי יהיה על ראש השנה בעזרת השם יתברך, גם אל תשכח להביא עמך לאומאן על כל פנים המעות שהבטיח רבי שמשון, גם מרבי ח"ש אם אפשר. ואם תוכל לזרזו שיסע בעצמו לאומאן אשריך ואשרי לו, כי ראש השנה שלנו גדול מאד מאד בעיני השם יתברך שאין למעלה ממנו.
יותר מזה, שלום וחיים וכתיבה וחתימה טובה.
נתן מברסלב.

גירסא מנוקדת:

כח

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ב' וָאֶתְחַנַּן תק"צ אַדֶעס.

לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי הָרַבָּנִי הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה. חַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

בְּיוֹם ו' כָּתַבְתִּי לְךָ שֶׁבָּאתִי הֵנָּה לְשָׁלוֹם. וְתוֹדָה לָאֵל הָיִיתִי בְּכָאן בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ הֶעָבַר וְהָיָה הַכֹּל עַל נָכוֹן בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָיוּ אֶצְלִי הַרְבֵּה אֲנָשִׁים אוֹרְחִים וּקְצָת בְּנֵי הָעִיר, וְדִבַּרְתִּי קְצָת דִּבְרֵי אֱמֶת אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ מֵהַמַּעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', מִי יִתֵּן שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל וְיַעֲשׂוּ פְּעֻלָּתָם.

וְהִנֵּה כְּשֶׁמִּסְתַּכְּלִים הֵיטֵב בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לִרְאוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם צְמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים בְּכָל יוֹם 'מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה', וְכֵן בִּתְחִלַּת הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים 'מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה', וְכֵן בְּבִרְכַּת הַמְּאוֹרוֹת 'מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת', וּבְוַדַּאי צְרִיכִים לְהַאֲמִין בָּזֶה בְּלֵב שָׁלֵם, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וּקְצָת יְכוֹלִים לִרְאוֹת מֵרָחוֹק מִי שֶׁמֵּשִׂים לֵב לָזֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֶצֶם הַיְשׁוּעָה בִּשְׁלֵמוּת עֲדַיִן רְחוֹקָה מֵאִתָּנוּ מְאֹד מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נ"ט) "לִישׁוּעָה רָחֲקָה מִמֶּנּוּ", אַף עַל פִּי כֵן הַרְבֵּה הַרְבֵּה יְכוֹלִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָם וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם עַל יְדֵי זֶה שֶׁדִּבַּרְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת.

שִׂים לִבְּךָ בְּנִי הֵיטֵב לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ מֵרָחוֹק מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ מְרִירוּת דִּמְרִירוּת. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו יַמְתִּיקֵם וִיבַטְּלֵם מִמְּךָ מְהֵרָה, אַךְ מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ יְשׁוּעָתוֹ אֵלֶיךָ בְּכָל עֵת, וַאֲנִי מְקַוֶּה וּמְיַחֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף תִּצְמַח יְשׁוּעָתְךָ בִּשְׁלֵמוּת, וְתִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שֶׁל שַׁבָּת, לִקְבֹּעַ עַצְמְךָ עַל הַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ, מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וְאַל תַּשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת שֶׁנִּכְנַס בְּלִבְּךָ.

וְאַל תִּשְׁמַע לְדִבְרֵי מוּסָר שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחְרָא, הָאוֹמְרִים מוּסָר בַּלֵּב בִּשְׁבִיל לְהַחֲלִישׁ הַלֵּב וּלְרַחֵק מִמְּעַט הַטּוֹב שֶׁרוֹצִים לִתְפֹּס בּוֹ, לֹא תֹּאבֶה וְלֹא תִּשְׁמַע לָהֶם, כִּי אֵין שׁוֹמְעִין דִּבְרֵי תּוֹכָחָה וּמוּסָר כִּי אִם לְקָרֵב וְלֹא לְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר כְּבָר דִּבַּרְתִּי עִמְּךָ הַרְבֵּה בָּזֶה (עַיֵּן לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת, הִלְכוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד' אוֹת כז), שֶׁכָּל כַּוָּנַת הָ"רֵאשִׁית חָכְמָה" וּשְׁאָר סִפְרֵי מוּסָר שֶׁמּוֹכִיחִים וּמְבַזִּים הַרְבֵּה אֶת הָאָדָם, אֵין כַּוָּנָתָם לְהִתְרַחֵק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם לְקָרֵב. וְיוֹתֵר מִזֶּה צְרִיכִין לָשׂוּם לֵב בְּכָל עֵת, לְהָבִין בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַגִּיעַ חַס וְשָׁלוֹם שׁוּם הִתְרַחֲקוּת וְהִתְרַשְּׁלוּת עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה וּמוּסָר שֶׁנִּכְנָס בַּלֵּב, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁהִתְעוֹרְרוּת הַתּוֹכָחָה וּמוּסָר שֶׁבָּא עַל הַלֵּב הוּא מֵהַקְּדֻשָּׁה מֵהַכָּרוֹז הַיּוֹצֵא בְּכָל יוֹם, אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר אוֹרֵב תָּמִיד עַל הָאָדָם, וּבְכָל הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם יֵשׁ בָּהֶם שְׁנֵי בְּחִינוֹת דְּהַיְנוּ סַם חַיִּים וְסַם מָוֶת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא עב:) וְשַׂמְתֶּם זָכָה וְכוּ', עַל כֵּן עַל פִּי הָרֹב מְהַפֵּךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, וְרוֹצֶה דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה לְרַחֵק וּלְרַשֵּׁל לֵב הָאָדָם חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן צְרִיכִין לָשׂוּם לֵב לָזֶה הֵיטֵב.

וּכְבָר מְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה עֵצוֹת אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וּלְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, וּבִפְרָט עַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא וְהַנִּשְׂגָּב שֶׁגִּלָּה אוֹר הָאוֹרוֹת עַל פָּסוּק "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי" (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן רפ"ב). הֲפֹךְ בַּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ וְסִיב וּבְלֵהּ בָּהּ, וּמִמֶּנָּה לֹא תָּזוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה מִמֶּנּוּ. וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יִהְיֶה הַדֶּרֶךְ הַזֶּה בְּעֵינֶיךָ כְּחָדָשׁ, לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם כְּאִלּוּ הוּא רָחוֹק בְּתַכְלִית הָרִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה בְּעַצְמוֹ דַּיְקָא יְחַיֶּה וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ שֶׁבְּעֹצֶם רִחוּקוֹ כָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יֵשׁ בִּי מְעַט שֶׁאֵינִי רָשָׁע, אַף גַּם יֵשׁ בִּי כַּמָּה וְכַמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִכַּמָּה מִצְווֹת נוֹרָאוֹת שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִין בְּכָל יוֹם. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמַשְׁמַע דָּא דַּיֵּנוּ. אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם וְכוּ' וְכוּ', אֵין אָנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת וְלוֹמַר דַּיֵּנוּ, עַל שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ הַחִדּוּשׁ הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה. מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁשָּׁמַעְנוּ עוֹד וָעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, עַד כֹּה הִגִּיעוּ דְּבָרַי הַמְעַטִּים הַמַּחֲזִיקִים הַרְבֵּה, יֶתֶר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ עַתָּה.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה שְׁלֵמָה בְּכָל עֵת.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

וְשָׁלוֹם לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה. וּבִפְרָט לְבֶן אֲחוֹתִי יְדִידִי הָרַבָּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב אַיְיזִיק נֵרוֹ יָאִיר, הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, וְאַל תִּכְעַס וְאַל תֶּחֱטָא כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בְּרָכוֹת כט:). הַרְגֵּל עַצְמְךָ מְאֹד בְּמִדַּת אֲרִיכַת אַפַּיִם. זְכֹר הֵיטֵב הֵיטֵב אֶת כָּל הַחֲסָדִים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כֵּן יוֹסִיף ה' עִמְּךָ אֶלֶף פְּעָמִים, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לְקַבֵּל טוֹבוֹתָיו וַחֲסָדָיו בְּכָל עֵת, וְתַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עֲלֵיכֶם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הַכֹּל לְטוֹבַתְכֶם. מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' לְהַרְגִּיל עַצְמְכֶם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁטִּרְדָּתוֹ מְרֻבָּה מִכָּל שֶׁכֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים. כִּי אֵין נִשְׁאָר מֵהָאָדָם כִּי אִם מַה שֶּׁחוֹטְפִין לְעַצְמָן בְּכָל יוֹם, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם יוֹדְעִים בְּעַצְמְכֶם הָאֱמֶת.

דִּבְרֵי דּוֹדְךָ אוֹהַבְךָ בֶּאֱמֶת לָנֶצַח.

נָתָן הַנַּ"ל.

אֲהוּבִי בְּנִי, הָאִגֶּרֶת הַמֻּכְרָךְ פֹּה תִּרְאֶה לְחָתְמוֹ וּלְשָׁלְחוֹ מִיָּד לְיַד אָחִיךָ הוּא בְּנִי רַבִּי שַׁכְנָא נֵרוֹ יָאִיר, כִּי לֹא חָתַמְתִּי אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לִקְרוֹתוֹ, כִּי יָדַעְתִּי עֹצֶם תְּשׁוּקָתְךָ לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה דִבְרֵי אֱמֶת מִמֶּנִּי, וְכָךְ יָפֶה לְךָ. כִּי צְרִיכִין דִּבּוּרִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה, כֻּלָּא הַאי וְאוּלַי נִזְכֶּה לָבוֹא לְמַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִין לָבוֹא בָּזֶה הָעוֹלָם אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצַרְנוּ.

נָתָן הַנַּ"ל.

גירסא לא מנוקדת:

כח
בעזרת השם יתברך, יום ב' ואתחנן תק"צ אדעס.
לאהובי בני חביבי הרבני הותיק מורנו הרב יצחק שיחיה. חיים ושלום וכל טוב בזה ובבא לנצח אמן כן יהי רצון.
ביום ו' כתבתי לך שבאתי הנה לשלום. ותודה לאל הייתי בכאן בשבת קדש העבר והיה הכל על נכון בעזרת השם יתברך. והיו אצלי הרבה אנשים אורחים וקצת בני העיר, ודברתי קצת דברי אמת אשר קבלנו מהמעין היוצא מבית ה', מי יתן שיכנסו בלב ישראל ויעשו פעלתם.
והנה כשמסתכלים היטב באמת יכולים לראות בכל יום ויום צמיחת קרן ישועה, וכמו שאנו מברכים בכל יום 'מצמיח קרן ישועה', וכן בתחלת התפלה אומרים 'מצמיח ישועה', וכן בברכת המאורות 'מצמיח ישועות', ובודאי צריכים להאמין בזה בלב שלם, שהשם יתברך מצמיח ישועות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, וקצת יכולים לראות מרחוק מי שמשים לב לזה. ואף על פי שעצם הישועה בשלמות עדין רחוקה מאתנו מאד מאד, וכמו שכתוב (ישעיה נ"ט) "לישועה רחקה ממנו", אף על פי כן הרבה הרבה יכולין להחיות את עצמם ולחזק את עצמם על ידי זה שדברנו, על ידי שמאמינים שהשם יתברך מצמיח ישועות.
שים לבך בני היטב לדברים האלה, כי אני יודע מרחוק מה שעובר עליך מרירות דמרירות. השם יתברך ברחמיו ימתיקם ויבטלם ממך מהרה, אך מדה טובה מרבה, כי אני יודע כי הרבה הרבה השם יתברך שולח ישועתו אליך בכל עת, ואני מקוה ומיחל להשם יתברך שסוף כל סוף תצמח ישועתך בשלמות, ותזכה להתקרב אליו יתברך באמת לזכות לתשובה של שבת, לקבע עצמך על התורה והתפלה בעזרת השם יתברך. רק חזק ואמץ, מאד מאד בלי שעור וערך, ואל תשגיח על שום חלישות הדעת שנכנס בלבך.
ואל תשמע לדברי מוסר של הבעל דבר והסטרא אחרא, האומרים מוסר בלב בשביל להחליש הלב ולרחק ממעט הטוב שרוצים לתפס בו, לא תאבה ולא תשמע להם, כי אין שומעין דברי תוכחה ומוסר כי אם לקרב ולא לרחק חס ושלום, כאשר כבר דברתי עמך הרבה בזה (עין לקוטי הלכות, הלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד' אות כז), שכל כונת ה"ראשית חכמה" ושאר ספרי מוסר שמוכיחים ומבזים הרבה את האדם, אין כונתם להתרחק מהשם יתברך כי אם לקרב. ויותר מזה צריכין לשום לב בכל עת, להבין בעצמו שלא יגיע חס ושלום שום התרחקות והתרשלות על ידי התוכחה ומוסר שנכנס בלב, כי יכול להיות, שהתעוררות התוכחה ומוסר שבא על הלב הוא מהקדשה מהכרוז היוצא בכל יום, אבל הבעל דבר אורב תמיד על האדם, ובכל המחשבה דבור ומעשה שעוברים על האדם יש בהם שני בחינות דהינו סם חיים וסם מות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עב:) ושמתם זכה וכו', על כן על פי הרב מהפך דברי אלקים חיים, ורוצה דיקא על ידי זה לרחק ולרשל לב האדם חס ושלום, על כן צריכין לשום לב לזה היטב.
וכבר מבאר אצלנו כמה עצות איך להנצל ממנו, ולהחיות את עצמו ולשמח את עצמו, ובפרט על ידי הדרך הנפלא והנורא והנשגב שגלה אור האורות על פסוק "אזמרה לאלקי בעודי" (לקוטי מוהר"ן רפ"ב). הפך בה והפך בה וסיב ובלה בה, וממנה לא תזוע, שאין לך מדה טובה ממנו. ובכל יום ויום יהיה הדרך הזה בעיניך כחדש, לראות את עצמו בכל יום כאלו הוא רחוק בתכלית הרחוק מהשם יתברך, ובזה בעצמו דיקא יחיה וישמח את עצמו שבעצם רחוקו כזה, אף על פי כן עדין יש בי מעט שאיני רשע, אף גם יש בי כמה וכמה נקדות טובות מכמה מצוות נוראות שאנו מקימין בכל יום. אשרינו מה טוב חלקנו, אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דינו. אלו פינו מלא שירה כים וכו' וכו', אין אנו מספיקין להודות ולומר דינו, על שזכינו לשמע החדוש הנשגב הזה. מכל שכן וכל שכן ששמענו עוד ועוד כהנה וכהנה, עד כה הגיעו דברי המעטים המחזיקים הרבה, יתר מזה אי אפשר להאריך עתה.
דברי אביך המצפה לישועה שלמה בכל עת.
נתן מברסלב.
ושלום לכל אנשי שלומנו באהבה רבה. ובפרט לבן אחותי ידידי הרבני מורנו הרב אייזיק נרו יאיר, השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ואל תכעס ואל תחטא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כט:). הרגל עצמך מאד במדת אריכת אפים. זכר היטב היטב את כל החסדים והנפלאות שעשה עמך השם יתברך, כן יוסיף ה' עמך אלף פעמים, רק חזק ואמץ מאד לקבל טובותיו וחסדיו בכל עת, ותאמין שכל מה שעובר עליכם על כל אחד ואחד, הכל לטובתכם. מלאו ידכם היום לה' להרגיל עצמכם בתורה ותפלה בכל יום, אפלו ביום שטרדתו מרבה מכל שכן בשאר הימים. כי אין נשאר מהאדם כי אם מה שחוטפין לעצמן בכל יום, כאשר אתם יודעים בעצמכם האמת.
דברי דודך אוהבך באמת לנצח.
נתן הנ"ל.
אהובי בני, האגרת המכרך פה תראה לחתמו ולשלחו מיד ליד אחיך הוא בני רבי שכנא נרו יאיר, כי לא חתמתי אותו כדי שתוכל לקרותו, כי ידעתי עצם תשוקתך לשמע הרבה דברי אמת ממני, וכך יפה לך. כי צריכין דבורים הרבה הרבה, כלא האי ואולי נזכה לבוא למה שאנו צריכין לבוא בזה העולם אשר לכך נוצרנו.
נתן הנ"ל.

גירסא מנוקדת:

כז

מִכְתְּבֵי תק"צ

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ב' בְּהַעֲלוֹתְךָ תק"צ.

אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי, הֵאִירוּ מוּל עֵבֶר פָּנַי דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים הַיּוֹם בְּעֵת תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁאָז הִגִּיעַנִי מִכְתָּבְךָ הַיָּקָר, בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד בְּבִרְכַּת אַהֲבַת עוֹלָם בְּתֵבַת אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ, וְאַחַר הַתְּפִלָּה רָאִיתִי בּוֹ וְהָיוּ דְּבָרֶיךָ מֵעִנְיָנָא, לִצְעֹק בְּכָל עֵת לְרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, וּמַה מְּאֹד מָתְקוּ דְּבָרֶיךָ אֵלַי, הֶחֱיִיתַנִי בִּדְבָרֶיךָ בְּנִי יְדִידִי וַחֲבִיבִי. שִׂישׂוּ מֵעַי בִּרְאוֹתִי שֶׁתּוֹדָה לָאֵל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ הַנִּשְׂגָּב זַ"ל, עוֹשִׂים רֹשֶׁם בְּלִבְּכֶם. כִּי דְּבָרָיו חַיִּים וְקַיָּמִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, כִּי אִם אָמְנָם הֵם דִּבְרֵי פְּשִׁיטוּת וּתְמִימוּת, אֲבָל כָּבֵד וְקָשֶׁה מְאֹד לְקַבְּלָם מֵרִבּוּי הַמְּסָכִים הַמַּבְדִּילִים וּבִלְבּוּלֵי הַדֵּעוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד, וְהַשְּׁטוּתִים שֶׁל כָּל אֶחָד הַנִּקְרָאִים אֵצֶל הָעוֹלָם חָכְמוֹת. שֶׁהֵם מְסַבְּבִים וּמְעַקְּמִים הַלֵּב מְאֹד בְּכַמָּה דְּרָכִים נְבוֹכִים. וְהָעִקָּר בַּמֶּה שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעַת הָאָדָם וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִישׁ אֱמֶת, עַד שֶׁרַבִּים מֵחֲכָמִים כָּאֵלֶּה אוֹמְרִים בְּלִבָּם, מַה יּוֹעִילוּ לִי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה, הֲלֹא אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי הָאֱמֶת מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה וּמַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִמִּי וְכוּ' וְכוּ', עַד שֶׁמַּתְחִיל לְרַחֵק עַצְמוֹ מִצְּעָקָה וְתַחֲנוּנִים. וּכְתִיב (יְרוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת ט.) יוֹם תַּעַזְבֵנִי יוֹמַיִם אֶעֶזְבֶךָּ, עַד שֶׁחוֹלְפִים חַס וְשָׁלוֹם יָמִים אוֹ שָׁנִים שֶׁמִּתְרַחֵק מְאֹד.

אַשְׁרֵי אָדָם שׁוֹמֵעַ לוֹ לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי תּוֹרָתוֹ וְשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים יוֹם יוֹם, לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לְהִשְׁתּוֹקֵק וְלִכְסֹף בְּכִסּוּפִין וּרְצוֹנוֹת חֲדָשִׁים דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין בְּפִיו בְּדִבְרֵי שִׂיחוֹת וְתַחֲנוּנִים וּצְעָקוֹת וְשַׁוְעוֹת וּגְנִיחוֹת וַאֲנָחוֹת וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בְּכָל יוֹם כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יוּכַל לְדַבֵּר כְּלָל, יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, וְיָכִין אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם לִצְעֹק וּלְהִתְחַנֵּן אֵיךְ שֶׁיּוּכַל אֵיךְ שֶׁיּוּכַל. כִּי שׁוּם צְעָקָה וְדִבּוּר אֵינוֹ נֶאֱבָד, וַאֲפִלּוּ רָצוֹן בְּעָלְמָא אֵינוֹ נֶאֱבָד, כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאֲבֵד.

אַשְׁרֶיךָ בְּנִי אִם תְּחַזֵּק עַצְמְךָ לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְתָּ, אַךְ בְּיוֹתֵר אַתָּה צָרִיךְ לְזָרֵז עַצְמְךָ וּלְחַזֵּק עַצְמְךָ לִהְיוֹת רֹב הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה, לְחַזֵּק עַצְמְךָ לְפַקֵּחַ דַּעְתְּךָ לְשַׂמֵּחַ עַצְמְךָ בְּכָל הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי, הֵן בְּהַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, הֵן בַּמֶּה שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵאוֹר כָּזֶה, וּבַמֶּה שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי, וְהָעִקָּר בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא וּבְדִיחוּתָא. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה, כִּי כְּבָר שְׁמַעְתֶּם בָּזֶה הַרְבֵּה, אַךְ לְמַעַן הַשֵּׁם אַל תִּשְׁכְּחוּ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנַתְכֶם, כִּי כֻּלָּם צְרִיכִים לָכֶם מְאֹד. וְגַם מְאֹד הֶחֱיִיתַנִי בַּמֶּה שֶׁכָּתַבְתָּ שֶׁאַתָּה חוֹטֵף בַּחֲלִישׁוּתְךָ מְעַט מְעַט לִמּוּד בְּכָל יוֹם, כָּךְ הוּא הַמִּדָּה, וְכָךְ יָפֶה לְךָ לְהַרְגִּיל עַצְמְךָ לִבְלִי לִפְטֹר עַצְמְךָ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בְּעֵת הַחֲלִישׁוּת וְהַטִּרְדָּא, וּבְכָל מִינֵי בִּלְבּוּלִים חַס וְשָׁלוֹם, כִּי תָּמִיד יְכוֹלִין לַחֲטֹף אֵיזֶה טוֹב עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי. וּתְקַיֵּם מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מְנָחוֹת צט:) דִּבְרֵי תּוֹרָה לֹא יִהְיֶה עָלֶיךָ חוֹבָה, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לִפְטֹר מֵהֶם, חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי, וְעֵינַי אֶל ה' שֶׁיְּקֻיַּם בְּךָ, אִם חָכַם בְּנִי יִשְׂמַח לִבִּי גַּם אֲנִי אָמֵן.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה שֶׁתָּשׁוּב מְהֵרָה לְאֵיתָנְךָ בִּשְׁלֵמוּת וּמַעְתִּיר בַּעַדְכֶם.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

גירסא לא מנוקדת:

כז
מכתבי תק"צ
ברוך השם, יום ב' בהעלותך תק"צ.
אהובי בני חביבי, האירו מול עבר פני דבריך הנעימים היום בעת תפלת שחרית, שאז הגיעני מכתבך היקר, בעת שהייתי עומד בברכת אהבת עולם בתבת אבינו אב הרחמן המרחם רחם נא עלינו, ואחר התפלה ראיתי בו והיו דבריך מענינא, לצעק בכל עת לרחמיו המרבים, ומה מאד מתקו דבריך אלי, החייתני בדבריך בני ידידי וחביבי. שישו מעי בראותי שתודה לאל דברי רבנו הנשגב ז"ל, עושים רשם בלבכם. כי דבריו חיים וקימים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, כי אם אמנם הם דברי פשיטות ותמימות, אבל כבד וקשה מאד לקבלם מרבוי המסכים המבדילים ובלבולי הדעות של כל אחד, והשטותים של כל אחד הנקראים אצל העולם חכמות. שהם מסבבים ומעקמים הלב מאד בכמה דרכים נבוכים. והעקר במה שמחליש דעת האדם ועושה עצמו כאיש אמת, עד שרבים מחכמים כאלה אומרים בלבם, מה יועילו לי דברים כאלה, הלא אף על פי כן אני יודע בעצמי האמת מה שאני עושה ומה שנעשה עמי וכו' וכו', עד שמתחיל לרחק עצמו מצעקה ותחנונים. וכתיב (ירושלמי ברכות ט.) יום תעזבני יומים אעזבך, עד שחולפים חס ושלום ימים או שנים שמתרחק מאד.
אשרי אדם שומע לו לשקד על דלתי תורתו ושיחותיו הקדושים יום יום, להתחיל בכל פעם מחדש להשתוקק ולכסף בכסופין ורצונות חדשים דקדשה, ולהוציא הכסופין בפיו בדברי שיחות ותחנונים וצעקות ושועות וגניחות ואנחות ולפרש שיחתו בכל יום כבן לפני אביו, יהיה איך שיהיה יהיה איך שיהיה. ואפלו אם לא יוכל לדבר כלל, יחזק את עצמו, ויכין את עצמו בכל פעם לצעק ולהתחנן איך שיוכל איך שיוכל. כי שום צעקה ודבור אינו נאבד, ואפלו רצון בעלמא אינו נאבד, כי לית רעותא טבא דאתאבד.
אשריך בני אם תחזק עצמך לילך בדרך שכתבת, אך ביותר אתה צריך לזרז עצמך ולחזק עצמך להיות רב היום ככלו בשמחה וחדוה, לחזק עצמך לפקח דעתך לשמח עצמך בכל הדרכים ששמעת ממני, הן בהנקדות טובות, הן במה שזכינו לידע מאור כזה, ובמה שלא עשני גוי, והעקר במלי דשטותא ובדיחותא. ואין להאריך בזה, כי כבר שמעתם בזה הרבה, אך למען השם אל תשכחו דבר אחד ממשנתכם, כי כלם צריכים לכם מאד. וגם מאד החייתני במה שכתבת שאתה חוטף בחלישותך מעט מעט למוד בכל יום, כך הוא המדה, וכך יפה לך להרגיל עצמך לבלי לפטר עצמך מדברי תורה חס ושלום, אפלו בעת החלישות והטרדא, ובכל מיני בלבולים חס ושלום, כי תמיד יכולין לחטף איזה טוב על פי הדרכים ששמעת ממני. ותקים מה שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות צט:) דברי תורה לא יהיה עליך חובה, ואין לך רשות לפטר מהם, חכם בני ושמח לבי, ועיני אל ה' שיקים בך, אם חכם בני ישמח לבי גם אני אמן.
דברי אביך המצפה שתשוב מהרה לאיתנך בשלמות ומעתיר בעדכם.
נתן מברסלב.

גירסא מנוקדת:

כו

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ה' כִּי תָבֹא לְאוּמַאן תקפ"ט.

לִבְנִי חֲבִיבִי כְּנַפְשִׁי הַמֻּפְלָג הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר חַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוּב.

הֲלֹא לְמַרְאֵה עֵינֶיךָ יִהְיֶה הַמִּכְתָּב לְחוֹתֶנְךָ, וְאֵין צֹרֶךְ לִכְפֹּל הַדְּבָרִים. וְתַאֲמִין לִי כִּי לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי אֶתְמוֹל לַהֲשִׁיבוֹ מִיָּד בִּפְרָט דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, אַךְ גַּם זֹאת מֵאֵת ה' צְבָאוֹת יָצָא, הַמַּפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ בְּכָל עֵת בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מְאֹד, חֲזַק וֶאֱמַץ בְּנִי בְּכָל מַה שֶּׁתּוּכַל, כִּי יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתְךָ, וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו אֲשֶׁר כְּבָר גָּמַל עִמְּךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת לָנֶצַח. קַוֹּה קִוִּיתִי לַה' שֶׁיּוֹסִיף חַסְדּוֹ עִמְּךָ לְהֵיטִיב אַחֲרִיתְךָ מֵרֵאשִׁיתְךָ, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר כִּי כְּבָר הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, וְאַתָּה יָדַעְתָּ עֹצֶם תְּשׁוּקָתֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם כַּאֲשֶׁר הִזְהִירָנוּ הוּא זַ"ל (שִׂיחוֹת הָרַ"ן ל"א). נָא בְּנִי שֶׁתַּרְגִּיל עַצְמְךָ בָּזֶה, מִי יִתֵּן שֶׁתִּזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם תְּפִלַּת הַוָּתִיקִין אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לְךָ, כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, יֵשׁ פְּנַאי וְחֵרוּת כָּל הַיּוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ, עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁזָּכִינוּ לְקַבֵּל מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה, כִּי גַּם הַנְהָגָה הַזֹּאת הַנַּ"ל הוּא יְסוֹד גָּדוֹל לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִשְׂמֹחַ בְּךָ לָנֶצַח.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

גירסא לא מנוקדת:

כו
בעזרת השם יתברך, יום ה' כי תבא לאומאן תקפ"ט.
לבני חביבי כנפשי המפלג הותיק מורנו הרב יצחק נרו יאיר חיים ושלום וכל טוב.
הלא למראה עיניך יהיה המכתב לחותנך, ואין צרך לכפל הדברים. ותאמין לי כי לא עלה על דעתי אתמול להשיבו מיד בפרט דבורים כאלה, אך גם זאת מאת ה' צבאות יצא, המפליא חסדו עמנו בכל עת בדרכים נפלאים מאד, חזק ואמץ בני בכל מה שתוכל, כי יש תקוה לאחריתך, ואל תשכחי כל גמוליו אשר כבר גמל עמך חסד ואמת לנצח. קוה קויתי לה' שיוסיף חסדו עמך להיטיב אחריתך מראשיתך, רק חזק ואמץ. ואי אפשר להאריך יותר כי כבר הגיע זמן קריאת שמע של שחרית, ואתה ידעת עצם תשוקתנו להתפלל תמיד בבקר השכם כאשר הזהירנו הוא ז"ל (שיחות הר"ן ל"א). נא בני שתרגיל עצמך בזה, מי יתן שתזכה להתפלל בכל יום תפלת הותיקין אשריך וטוב לך, כי כשמתפללין בבקר השכם, יש פנאי וחרות כל היום לעבודתו יתברך. אשרינו מה טוב חלקנו, על כל דבור ודבור שזכינו לקבל ממעיני הישועה, כי גם הנהגה הזאת הנ"ל הוא יסוד גדול להתקרב להשם יתברך.
דברי אביך המצפה לשמח בך לנצח.
נתן מברסלב.

גירסא מנוקדת:

כה

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ה' עֵקֶב תקפ"ט.

רַב שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר.

יָנוּחוּ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ בְּנִי חֲבִיבִי, כִּי שִׂמַּחְתַּנִי בִּישׁוּעָתְךָ אֲשֶׁר בִּשַּׂרְתַּנִי בְּמִכְתָּבְךָ אֲשֶׁר קִבַּלְתִּי הַיּוֹם. מִי יִתֵּן וְאֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ תָּמִיד בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מֵאִתְּךָ וּמִכָּל הַנִּלְוִים אֵלֵינוּ וּמִכָּל יִשְׂרָאֵל.

וְהִנֵּה אַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ מַה נֶּאֶמְנוּ דְּבָרֵינוּ אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה בָּעִתִּים הַלָּלוּ, שֶׁצְּרִיכִין רַק לְהַמְתִּין לִישׁוּעַת ה'. וְהִנֵּה אָנוּ רוֹאִים יְשׁוּעַת ה' בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. וְגַם בְּבִנְיַן הַבַּיִת אֲנִי רוֹאֶה יְשׁוּעוֹת ה' בְּכָל יוֹם, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְהַמְתִּין תָּמִיד בְּכָל דָּבָר בִּכְלָל וּבִפְרָט.

וְהָעִקָּר בְּהַיְשׁוּעָה הָעִקָּרִית לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁצְּרִיכִין לְמַהֵר לְהִזְדָּרֵז הַרְבֵּה בָּזֶה, אַף עַל פִּי כֵן גַּם צְרִיכִין לְהַמְתִּין הַרְבֵּה. וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זַ"ל (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן ו') מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יוֹמָא לח: לט.) הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן. וְהִנֵּה אָנֹכִי בְּעָנְיִי כְּבָר הִמְתַּנְתִּי הַרְבֵּה הַרְבֵּה, וְעֵינֵינוּ כָּלוֹת כָּל הַיּוֹם, לִישׁוּעָתוֹ הָאֲמִתִּיּוֹת. וּכְבָר רָאִיתִי יְשׁוּעוֹת ה' הַרְבֵּה בְּלִי שִׁעוּר, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בַּמֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹשַׁעְתִּי אֲנִי מַמְתִּין עֲדַיִן עֲדַיִן, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם. חֲזַק בְּנִי וַחֲזַק וּזְכֹר הֵיטֵב וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו, וְלַה' הַיְשׁוּעָה לַעֲזֹר וּלְהוֹשִׁיעַ לְךָ יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה אֲמִתִּית וְנִצְחִית, וְיִרְאוּ שׂוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ וְכוּ'.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַכּוֹתֵב מִתּוֹךְ טִרְדָּא וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

גירסא לא מנוקדת:

כה
ברוך השם, יום ה' עקב תקפ"ט.
רב שלום לאהובי בני חביבי מורנו הרב יצחק נרו יאיר.
ינוחו ברכות על ראשך בני חביבי, כי שמחתני בישועתך אשר בשרתני במכתבך אשר קבלתי היום. מי יתן ואזכה לשמע תמיד בשורות טובות מאתך ומכל הנלוים אלינו ומכל ישראל.
והנה אתה רואה בעיניך מה נאמנו דברינו אשר דברנו הרבה בעתים הללו, שצריכין רק להמתין לישועת ה'. והנה אנו רואים ישועת ה' בכל יום ובכל עת. וגם בבנין הבית אני רואה ישועות ה' בכל יום, אך אף על פי כן צריכין להמתין תמיד בכל דבר בכלל ובפרט.
והעקר בהישועה העקרית לזכות להתקרב לעבודתו יתברך באמת, אף על פי שצריכין למהר להזדרז הרבה בזה, אף על פי כן גם צריכין להמתין הרבה. וכמבאר בדברי אדוננו מורנו ורבנו ז"ל (לקוטי מוהר"ן ו') מאמר רבותינו ז"ל (יומא לח: לט.) הבא לטהר מסיעין לו, אומרים לו המתן. והנה אנכי בעניי כבר המתנתי הרבה הרבה, ועינינו כלות כל היום, לישועתו האמתיות. וכבר ראיתי ישועות ה' הרבה בלי שעור, אך אף על פי כן במה שעדין לא נושעתי אני ממתין עדין עדין, עד ישקיף וירא ה' משמים. חזק בני וחזק וזכר היטב ואל תשכחי כל גמוליו, ולה' הישועה לעזר ולהושיע לך ישועה שלמה אמתית ונצחית, ויראו שונאינו ויבושו וכו'.
דברי אביך הכותב מתוך טרדא ומצפה לישועה.
נתן מברסלב.

גירסא מנוקדת:

כד

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹם ב' דְּבָרִים תקפ"ט.

לִבְנִי יְדִידִי הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק נֵרוֹ יָאִיר שָׁלוֹם וְכָל טוּב.

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר, וְהֶחֱיִיתַנִי בִּדְבָרֶיךָ בַּמֶּה שֶׁכָּתַבְתָּ שֶׁדְּבָרַי עָשׂוּ רֹשֶׁם אֶצְלְךָ. כִּי זֶה חֶלְקִי כְּשֶׁאֲנִי זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ שֶׁדִּבְרֵי הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה פּוֹעֲלִים בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל, וְהִנֵּה כָּעֵת אֵין לִי פְּנַאי כְּלָל, וּמוֹסֵר כְּתָב זֶה יְסַפֵּר לְךָ. גַּם תְּקַבֵּל אִגֶּרֶת הָרָצוּף פֹּה מֵרַבִּי חַיִּים נַחוּם נֵרוֹ יָאִיר, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אוֹתְךָ בִּבְשׂוֹרָה טוֹבָה מֵאוֹהֲבֶיךָ. גַּם תִּרְאֶה בָּזֶה יְשׁוּעַת ה', אֵיךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ עוֹזֵב אוֹתָנוּ לְעוֹלָם, וְאִם מִתְמַהְמֵהַּ אֵיזֶה דְּבַר יְשׁוּעָה, צְרִיכִין לְחַכּוֹת לוֹ, כִּי לַכֹּל עֵת, וְהַהֶכְרֵחַ לְהַמְתִּין עַל כָּל דָּבָר. כִּי בְּזֶה הָעוֹלָם צְרִיכִין לִסְבֹּל הַרְבֵּה הַרְבֵּה, וְהָעִקָּר לְהַמְתִּין וְלִדֹּם לִישׁוּעָתוֹ תָּמִיד, וְלִבְלִי לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, וְסוֹף כָּל סוֹף יוֹשִׁיעַ ה' בְּכָל הַדְּבָרִים. כִּי צְרִיכִין לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל כִּפְשׁוּטוֹ שֶׁהִזְהִירוּ אוֹתָנוּ לוֹמַר תָּמִיד (בְּרָכוֹת ס:), כָּל מַה דְּעָבֵד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵד. וְהִנְּךָ רוֹאֶה אֶת אֲשֶׁר עָבַר עַל גִּיסְךָ נֵרוֹ יָאִיר, וְאִם אָמְנָם הָמוּ מֵעַי לוֹ כִּי הָרַחֲמָנוּת עָלָיו עָצוּם מְאֹד, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי צַדִּיק ה' וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, וּבְוַדַּאי הוּא לְטוֹבָה רַבָּה. וּמְאֹד נִפְלֵאתִי עָלֶיךָ בְּנִי עַל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִידִידִי רַבִּי לֶיבְלִי חֲתַן רַבִּי רְאוּבֵן שֶׁהִתְחַלְתָּ לְהַרְהֵר בָּזֶה וְכוּ', חָלִילָה לְךָ בְּנִי מִלְּהַתְחִיל לְהַרְהֵר בָּזֶה, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ כְּלָל מַה נַּעֲשֶׂה בָּעוֹלָם עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. הַכְּלָל שֶׁאָסוּר לְהַתְחִיל לִכָּנֵס בְּאֵלּוּ הַהִרְהוּרִים וְהַחֲקִירוֹת כְּלָל, רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי צַדִּיק ה' וְיָשָׁר מִשְׁפָּטָיו וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה. וּבְוַדַּאי יֵשׁ בְּחִירָה לְכָל אֶחָד, וְכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל הָאָדָם הֵן לְטוֹב הֵן לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, הַכֹּל הוּא רְמָזִים וּכְרוּזִים שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו. וּבִפְרָט לְהַרְהֵר עַל אָדָם אַחֵר שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ כְּלָל מַה נַּעֲשֶׂה עִמּוֹ, אַךְ אֲפִלּוּ מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, אִם לִפְעָמִים אֵינְךָ יָכוֹל לְהָבִין הָרְמָזִים וְהַכְּרוּזִים, אַתָּה צָרִיךְ לְהַאֲמִין, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲזֹר לְךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָאִיר עֵינֶיךָ אֵיךְ לָשׁוּב אֵלָיו, וְלִבְרֹחַ וְלָנוּס אֵלָיו תָּמִיד מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ. וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲזֹר לְךָ וְיוֹשִׁיעַ לְךָ תָּמִיד, וִיקֻיַּם וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, שֶׁיִּהְיֶה הָרַחֲמָנוּת בְּיָדֵינוּ וְכוּ'.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַטָּרוּד מְאֹד וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָתְךָ.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

וְשָׁלוֹם לְבֶן אֲחוֹתִי יְדִידִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק אַיְיזִיק נֵרוֹ יָאִיר.

מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי וְאִם עֵינֵי אֱמֶת לְךָ, גַּם מִזֶּה רָאוּי לְךָ לְהִתְעוֹרֵר וּלְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלָנוּס אֵלָיו תָּמִיד, כִּי הִנְּךָ רוֹאֶה גֹּדֶל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמְּךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּאתָ בִּגְבוּלֵנוּ, וְעַל כָּל הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמְּךָ עַל יָדִי, עַל הַכֹּל עוֹלָה הַטּוֹבָה וְהַחֶסֶד הַזֶּה אֲשֶׁר הוֹדַעְתִּי לְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ מִפִּגְעֵי עוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד. מִי יִתֵּן שֶׁתִּזְכֶּה לֵילֵךְ בָּזֶה תָּמִיד, כִּי לֹא דָּבָר רֵיק הוּא מִכֶּם כִּי הִיא חַיֵּיכֶם. וְיֵשׁ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה הַרְבֵּה, אַךְ זְמַן הַמִּנְחָה הִגִּיעַ.

וּבְנֵי הַנְּעוּרִים עוֹסְקִים עַתָּה בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה לְהַשְׁלִיךְ רֶפֶשׁ וָטִיט שֶׁנָּפַל לְבֵיתִי מֵחֲמַת הַגְּשָׁמִים, וְגַם זֶה לְטוֹבָה, מִלְּבַד עֲסָקִים גְּדוֹלִים מְאֹד שֶׁמֻּנָּחִים עַתָּה בְּמַחֲשַׁבְתִּי. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן הַהֶכְרֵחַ לְהָשִׁיב לָכֶם גַּם כֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד תְּשׁוּבָה נְכוֹנָה, כֻּלֵּי הַאי וְאוּלַי יְהִי ה' עִמָּנוּ בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל לְזַכֵּנוּ תָּמִיד לִשָּׂא עֵינֵינוּ לַמָּרוֹם בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, עֲדֵי נִזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ.

דִּבְרֵי דּוֹדְךָ וְרֵעֲךָ חָפֵץ טוֹבַתְכֶם וְהַצְלָחַתְכֶם בָּזֶה וּבַבָּא לָנֶצַח.

נָתָן הַנַּ"ל.

גירסא לא מנוקדת:

כד
בעזרת השם יתברך, יום ב' דברים תקפ"ט.
לבני ידידי הותיק מורנו הרב יצחק נרו יאיר שלום וכל טוב.
מכתבך קבלתי בשבוע העבר, והחייתני בדבריך במה שכתבת שדברי עשו רשם אצלך. כי זה חלקי כשאני זוכה לשמע שדברי הנחל נובע מקור חכמה פועלים בחסדו הגדול, והנה כעת אין לי פנאי כלל, ומוסר כתב זה יספר לך. גם תקבל אגרת הרצוף פה מרבי חיים נחום נרו יאיר, כדי להחיות אותך בבשורה טובה מאוהביך. גם תראה בזה ישועת ה', איך השם יתברך אינו עוזב אותנו לעולם, ואם מתמהמה איזה דבר ישועה, צריכין לחכות לו, כי לכל עת, וההכרח להמתין על כל דבר. כי בזה העולם צריכין לסבל הרבה הרבה, והעקר להמתין ולדם לישועתו תמיד, ולבלי להרהר אחר מדותיו יתברך כלל, וסוף כל סוף יושיע ה' בכל הדברים. כי צריכין לקים דברי רבותינו ז"ל כפשוטו שהזהירו אותנו לומר תמיד (ברכות ס:), כל מה דעבד רחמנא לטב עבד. והנך רואה את אשר עבר על גיסך נרו יאיר, ואם אמנם המו מעי לו כי הרחמנות עליו עצום מאד, אך אף על פי כן בודאי צדיק ה' ומי יאמר לו מה תעשה, ובודאי הוא לטובה רבה. ומאד נפלאתי עליך בני על אשר שמעתי מידידי רבי ליבלי חתן רבי ראובן שהתחלת להרהר בזה וכו', חלילה לך בני מלהתחיל להרהר בזה, כי אינך יודע כלל מה נעשה בעולם עם כל אחד ואחד. הכלל שאסור להתחיל לכנס באלו ההרהורים והחקירות כלל, רק להאמין באמונה שלמה כי צדיק ה' וישר משפטיו והכל בשביל הבחירה. ובודאי יש בחירה לכל אחד, וכל מה שעובר על כל האדם הן לטוב הן להפך חס ושלום, הכל הוא רמזים וכרוזים שישוב אליו. ובפרט להרהר על אדם אחר שאין אתה יודע כלל מה נעשה עמו, אך אפלו מה שעובר עליך, אם לפעמים אינך יכול להבין הרמזים והכרוזים, אתה צריך להאמין, ועל ידי זה יעזר לך השם יתברך ויאיר עיניך איך לשוב אליו, ולברח ולנוס אליו תמיד מכל מה שעובר עליך. ועל ידי זה יעזר לך ויושיע לך תמיד, ויקים ואל שדי יתן לכם רחמים, שיהיה הרחמנות בידינו וכו'.
דברי אביך הטרוד מאד ומצפה לישועתך.
נתן מברסלב.
ושלום לבן אחותי ידידי מורנו הרב יצחק אייזיק נרו יאיר.
מכתבך קבלתי ואם עיני אמת לך, גם מזה ראוי לך להתעורר ולהתקרב להשם יתברך ולנוס אליו תמיד, כי הנך רואה גדל החסד שעשה עמך השם יתברך אשר באת בגבולנו, ועל כל הטובות אשר עשה השם יתברך עמך על ידי, על הכל עולה הטובה והחסד הזה אשר הודעתי לך שאין מקום לברח מפגעי עולם הזה כי אם להשם יתברך לבד. מי יתן שתזכה לילך בזה תמיד, כי לא דבר ריק הוא מכם כי היא חייכם. ויש להאריך בזה הרבה, אך זמן המנחה הגיע.
ובני הנעורים עוסקים עתה ביגיעה גדולה להשליך רפש וטיט שנפל לביתי מחמת הגשמים, וגם זה לטובה, מלבד עסקים גדולים מאד שמנחים עתה במחשבתי. אך אף על פי כן ההכרח להשיב לכם גם כן לכל אחד ואחד תשובה נכונה, כלי האי ואולי יהי ה' עמנו בכחו הגדול לזכנו תמיד לשא עינינו למרום בכל מה שעובר עלינו, עדי נזכה לשוב אליו באמת לאמתו.
דברי דודך ורעך חפץ טובתכם והצלחתכם בזה ובבא לנצח.
נתן הנ"ל.